אליהו רווח עבד כסדרן וכמאבטח בחוף בית ינאי. באחד מערבי יום העצמאות, הגיעו רווח ומעבידו אל החוף כדי לפקח "שאנשים לא יעשו על האש". המעביד הסתובב בחוף כשהוא רכוב על סוס. רווח עמד בשער החוף, השגיח שרכבים לא ייכנסו ושאנשים לא יכניסו גזעי עצים לחוף.
אחרי רכיבה של כשעתיים וחצי על הסוס, ביקש המעביד מרווח שייקח את הסוס וילך עמו לצדו. סוס שרוכבים עליו ממושכות, זקוק להרגעה והדרך להרגיע אותו היא על-ידי הליכה לצדו.
רווח התחיל ללכת עם הסוס לכיוון החנייה. או אז הופיע טרקטורון והתחיל להסתובב מסביב לשניהם. הסוס נעמד על רגליו האחוריות. רווח ביקש מנהג הטרקטורון להפסיק אולם זה רק הגביר את הסיבובים והוסיף אש אחורית, "בק פאייר", שהפחידה את הסוס עוד יותר.
בסופו של דבר הסוס נחת עם שתי רגליו הקדמיות על רווח ופצע אותו. נהג הטרקטורון ברח. רווח לא הצליח לאתר את נהג הטרקטורון ולכן תבע את קרנית, היא הקרן לנפגעי תאונות דרכים, התאגיד הסטאטוטורי שהוקם כדי "לפצות נפגע הזכאי לפיצויים ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח". כך כלשון החוק.
בפתח הדיון שהתקיים בפני השופט חננאל שרעבי, בבית משפט השלום בחדרה, טענה קרנית כי פגיעת הסוס ברווח לא מהווה בכלל תאונת דרכים. ראשית, הבהירה קרנית את עמדתה, אין להאמין לגרסת רווח כי הטרקטורון אכן הופיע והרגיז את הסוס. שנית, גם אם האירוע התרחש כפי שרווח תאר אותו אין מדובר בתאונת דרכים המזכה את רווח בפיצויים.
"הן רווח והן מעבידו, שהעידו בפני", מציין השופט שרעבי, "עשו עלי רושם מהימן". גרסתם גם תואמת את הדיווח של המעביד למוסד לביטוח לאומי. גם שם נרשמה הגרסה של הטרקטורון שגרם לבהלת הסוס.
השופט גם נתן אמון בדברי השניים כי הסוס ברגיל הוא סוס רגוע ואיננו מועד. על כן, קיימת סבירות שסיבה חיצונית גלויה לעין גרמה בהלה לסוס. בלשון השופט: "הופעת הטרקטורון, נסיעתו סביב רווח והסוס, הרעש הגבוה שיצר מנוע הטרקטורון, הם הם לטעמי שגרמו לסוס השלו והרגוע ברגיל לצאת משלוותו, להיבהל, להרים את רגליו הקדמיות ולנחות על גופו של רווח".
כעת בוחן השופט את השאלה אם נסיבות אלה מהוות תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. כדי שתהיה תאונת דרכים דרוש קשר סיבתי הן עובדתי והן משפטי, בין השימוש ברכב המנועי, במקרה זה הטרקטורון, לבין הנפגע. האם העדר מגע פיזי בין הטרקטורון לבין הנפגע, שולל את הקשר הסיבתי, מקשה השופט.
בחוק, מזכיר השופט, אין דרישה לקיום מגע פיזי בין הרכב המנועי לבין הניזוק. גם הספרות והפסיקה לא דורשים זאת. קשר סיבתי עובדתי קיים אם כן.
ולגבי הקשר הסיבתי המשפטי, כאן שואלים מה מידת תרומתו של השימוש ברכב (הטרקטורון) לתוצאה המזיקה (פציעת רווח) והאם תוצאה מזיקה זו נמצאת בתחום הסיכון שיצרה התנהגות המזיק (נהג הטרקטורון), גם אם נגרמה בשל התערבות גורם זר (הסוס).
לדעת השופט שרעבי, אין ספק כי השימוש בטרקטורון תרם לבהלת הסוס, הבהלה גרמה לו להרים את רגליו הקדמיות ולהורידן על גופו של רווח. התנהגות שכזו היא בתחום הסיכון שיוצר רכב מנועי: סוס שנבהל מרכב מנועי ופוגע ברוכבו, או במי שמוליך אותו, הוא חלק "ממכלול התנועה בדרך".
כעת עולה השאלה, אם אין מדובר בתאונה מכוונת שאינה מקנה זכות לפיצויים. הרי נהג הטרקטורון הסתובב סביב הסוס מספר פעמים ולא הפסיק, אף שרווח ביקש ממנו להפסיק. לא זו אף זו, נהג הטרקטורון אף גרם ל"בק פאייר" שהוסיף על הפחדת הסוס.
לדעת השופט שרעבי, אילו רוכב הטרקטורון היה מבקש לגרום נזק לגופו של רווח, היתה זו תאונה מכוונת שאין בה פיצויים. אולם כאן, לא הוכח שנהג הטרקטורון התכוון לגרום נזק לגופו של רווח, אלא לכל היותר להרגיז את הסוס להנאתו, אך לא מעבר לכך.
לאור כל אלה, פוסק השופט שרעבי, תאונת הסוס שאירעה לרווח מהווה תאונת דרכים וקרנית חייבת בתשלום הפיצויים עבור נזקי הגוף שנגרמו בה.
