עמי איילון הוא איש נחמד וסימפטי, הוא מדבר נחמד, הוא מבטא עמדות נאורות, ליברליות, בעד שלום בינינו לבין הערבים, בעד הומו-סקסואלים ולסביות וכיוב'. אבל אני מציעה לכולנו להיזהר מנחמדים מסוגו, המתאימים לצרכיהם האישיים את מרכולתם המלבבת. כדאי, למשל, לקחת ברצינות את "הודאתו" על אחריותו להרג חפים מפשע. ביוני 2006, אמר: "כתוצאה מהחלטות שקיבלתי כראש השב"כ, בעת שהייתי ממעצבי המדיניות של הסיכול הממוקד, נהרגו חפים מפשע גם בצד הפלשתיני וגם בצד הישראלי, ועם זה אני הולך לישון כל לילה".
חשוב לזכור, כי הודאה במעשה פסול אינה "מנקה" את האדם מהאחריות ומהמשמעות החמורה של הרג בני אדם חפים מפשע. כעת, כשהוא מבקש להשיג את הנהגת מפלגת העבודה בדרך לכיבוש הממשלה, הוא ממהר לרצות את סמניה הימניים של מפלגתו, בהכרזות מתרפסות לפני מנהיגי הימין בהתנחלויות (למשל, כשהודיע להם כי אינו סבור שיש להוריד התנחלויות).
וכעת, התעלה איילון על עצמו, וכאופורטוניסט מצוי הסביר שמפלגת העבודה צריכה לתמוך בשמעון פרס לנשיאות. וכל כך למה? כי לקולט אביטל אין סיכוי להיבחר וצריך להיענות לרחשי לב הציבור וכי אסור לאפשר את הסיכוי שמועמד הליכוד, ח"כ רובי ריבלין, ייבחר. אכן, הוא יודע לספור ראשים, והוא רוצה את תמיכת "אנשי פרס" בעבודה (עוד ביטוי לעליבותה של מפלגה שאנשיה ממשיכים לחזר אחרי מי שזרק אותה לכל הרוחות, לטובת תפקידים בכירים).
עמי איילון עוד לא נבחר לראש מפלגתו וכבר הוא מתנהג כפוליטיקאי שוביניסט מצוי. די ברור לו שאינו צריך להתאמץ כדי לקנות את תמיכת הנשים. זו נתונה לו, כך הוא מעריך כנראה, באופן אוטומטי. כמו חבריו השולטים בכל עמדות הכוח במדינה, ובעיקר במערכות הצבא, המשטרה, השב"כ, השב"ס הביטחון והפוליטיקה, הוא יודע שצריך לעבוד יד ביד עם החברים. המחויבות האמיתית חייבת להיות לחבורה הגברית, שאיתה הולכים לכל אורך הדרך. היא כדאית ומתגמלת.
מפלגת העבודה בראשות איילון תהיה עוד מפלגה שוביניסטית מצויה. נשות מפלגת העבודה, במרכז ובסניפים, אשר יתמכו בעמי איילון, יבהירו לכולנו, שהן ממשיכות "להכין את הסנדביצ'ים" במטות הבחירות של המפלגה ולעבוד עבור בחירתם של גברים. גם נשים כשלי יחימוביץ' המצהירות על מחויבותן לרובי ריבלין, מסיבה נעלה ובלתי מובנת כזו או אחרת, מתגלות לעינינו הכלות, כנשים שאי אפשר לסמוך על מחויבותן לקידום השוויון לנשים. פעם אחר פעם מתברר שקל להן להזדהות ולארגן קמפיינים מיוחצנים בנושאים שבקונצנזוס, כמו אלימות נגד נשים, סחר בנשים, הטרדות מיניות (עד גבול מסויים, זה שנקבע על-ידי הגברים הקובעים, אם ללמוד ממקרה רמון) ומאבקים "חביבים" על כסאות למוכרות. בכל עניין שבו עליהן לתמוך בנשים אחרות במרכזי כוח, לא נמצא אותן.
לכל הנאורים והפמיניסטים בתחפושת ייאמר: לא רק שקולט אביטל ראויה לנשיאות המדינה יותר מפרס, שאינו נלאה מלבקש לעצמו כיבודים ומעמד, ובודאי יותר מריבלין, ולא רק שעמי איילון ועמיר פרץ (ויחימוביץ' גם) מייצגים את שימור שלטון הגברים, אביטל ראויה יותר משניהם להיות ראש מפלגת העבודה ומועמדת לראשות הממשלה. אין לה אחריות לשום מעשי הרג, ולא ליציאה למלחמה מיותרת.
