מערכת המשפט של ישראל קורסת, את זה כבר יודעים כולם, במיוחד אלה הזקוקים לשירותיה הכושלים של המערכת המסואבת הזו. חמור מכך הוא שכאשר בכירי משטרת ישראל ושוטריה מתבטאים ברוח זו, אזי שיש על כולנו לעצור לרגע ולנסות לחשוב איך עוצרים את ההידרדרות הזו של מערכת המשפט בישראל.
הרבה פוליטיקות פנימיות ומאבקי כוח הם מנת חלקה של המערכת לשמירת החוק בישראל. זו מערכת שכל כולה עסוקה בניהול מאבקים פנימיים, מאבקי כוח של 'שמור לי ואמנה אותך', 'שמור לי ואקדם אותך' ו'לא תישאר כל חייך שופט זוטר'. גם אם אתה במקרה מנסה להיות בודד במערכת המסואבת הזו שמנסה לעשות את שליחותך ביושר ובנאמנות מקצועית.
בכירי המשטרה, קציניה ושוטריה, כבר נמצאים בשלב התסכול והמרירות מהמערכת שאיבדה גם אצלם את אמונם.
קצינים ושוטרים משתדלים לעשות את המרב (נודה כי לא תמיד את המיטב!), כדי שבסופו של הליך חקירות סמויות וגלויות הכרוכים בהשקעת כספים ומשאבים רבים יבוא לסיום מוצלח בבתי המשפט. המשאבים הכלכליים רובם ככולם מגיעים, כידוע, מציבור משלם המסים. אותם אוכפי החוק מבקשים רק לזכות ולהצליח לקבל מהמערכת המשפטית את הגיבוי לסיום ההליך המתבקש שעלה כל-כך הרבה כסף, כספי משלם המסים. אותה משטרה שאזרחי המדינה תוקפים חדשות לבקרים, כן זהו אותו הציבור הזקוק להגנת מערכת אכיפת החוק, זקוק ולא מקבל את המגיע לו.
מפכ"ל משטרת ישראל, רב-ניצב משה קראדי, אמר כבר באחד מהכנסים, כי מצבה של מערכת המשפט של ישראל, מערכת אכיפת החוק, הוא רעוע. דוגמא כואבת נתן המפכ"ל בהציגו את מקרה רצח שקד שלחוב ז"ל, אותו רצח מקרי שבו נרצחה נערה אשר נקלעה במקרה ובזמן הלא נכון, למקום הלא נכון והפכה לקורבן תמים של מלחמות בין עבריינים באשקלון.
המפכ"ל המתוסכל מהמערכת המשפטית, (כמו כולנו!) אמר בעניין זה בין השאר כי: "לא כתוצאה מזה שהמשטרה לא הייתה בסדר או שהפרקליטות אלא משום שהשופט העליון אומר שהייתה סחבת בבית המשפט וזו הסיבה להחזיק רוצחים בבית, זה מתסכל!" אמר המפכ"ל, ואנחנו מאמינים לו.
הייתה סחבת בבית המשפט בעניין רוצחי שקד שלחוב ז"ל, (כמו גם בעשרות ומאות אלפי תיקים אחרים). מי בדיוק אחראי לסחבת הזו, המשטרה, הפרקליטות, אולי הרוצחים עצמם שלבטח אולי הם שיבקשו להאריך את המשפט כמה שיותר, או אולי פקיד העזר הזוטר של בית המשפט?! דבר אחד בטוח המערכת החולה הזו תאשים את כולם, רק לא עצמה.
וכי אין לנשיאת בית המשפט העליון, הגברת דורית ביניש, מה לומר בעניין כאוב זה?! בוודאי שיש לה מה לומר! אלא מה?! לגברת ביניש אין זמן להתעסק בזה, היא עסוקה היום יותר מכל, בלהתעסק בפוליטיקות פנימיות ובמאבקי כוח עם שר המשפטים החדש, הפרופסור דניאל פרידמן, שכל-כך רוצה לתקן את מערכת המשפט החולה, רוצה וספק אם יעלה דבר מהלך זה בידו.
המשטרה מתוסכלת ואנו האזרחים שאמורים לעמוד על כך כי נקבל את ההגנה המרבית ממערכת המשפט, אנחנו שותקים ודוממים ובעיקר סובלים, תרתי משמע.
בכירי משטרת ישראל ומפכ"ל המשטרה בראשם אומרים: "המשטרה לא קובעת את החוק, אלא פועלת לפיו, גם במסגרת החוקים הקיימים בלי לשנות אותם". קראדי אומר: "אני עדיין חושב שצריך לחזק את כל החוליות במערכת אכיפת החוק ואני חושב שהמערכות האחרות צריכות להיות יותר נחושות ויותר מרתיעות, גם המשטרה". קראדי צודק, אך גם קראדי יודע שהמשטרה לבד לא תוכל לעשות את כל העבודה.
קציני משטרה מתוסכלים ממערכת המשפט בישראל מציגים תמונה בלתי אפשרית של התמודדות מול המערכת המסואבת הזו. אותם קצינים מציגים מצב ששופטים נמנעים ומחפשים דרכים לסגור תיקים מסובכים ומורכבים מבלי רצון לדון בהם שנים רבות.
לאחר שהביקורת הציבורית עלתה על כך כי עסקות טיעון במקרי רצח מסובכים, מקרי שוד, מקרי אונס, הטרדות מיניות, סוחרי סמים ועוד הפכו כבר מזמן לדבר שבשיגרה אצל ומצד שופטי ישראל, המפעילים לחץ מסיבי אך מתון, על הצדדים כדי שאלה יבואו בדבר עסקת הטיעון והמשפט על ארגזיו וקלסתריו הרבים מאד, יש לומר, ימצאו את דרכם אחר כבוד, מונחים שנית במחסנים המאובקים והמלאים לעייפה, של בתי המשפט בישראל, אחרי השיטה אולי הכושלת (לעיתים) הזו מצאו שופטינו שיטה חדשה.
קצינים בכירים במשטרת ישראל יוצאים מדיונים משפטיים מייגעים, כשהם מתוסכלים, זאת לאחר ששופטים חמורי סבר, מזיעים למראה ערימות ארגזי חומר החקירה שהוכנס לאולם. אותם שופטים דורשים דרישות שגם להם, לשופטים, ידוע וברור כי לא תהיה לתביעה כל אפשרות לעמוד בדרישותיהם אלה, שיטה חדשה לומר "תסגרו את התיק ונלך הביתה".
אותם קציני משטרה מתוסכלים מדברים על דרישות לא הגיוניות ובלתי נתונות לביצוע ולחשיבה, דוגמת דרישתם לחשיפת חיסיון של מידע מודיעיני או חשיפתם של מקורות מודיעיניים, כדי שאלה יגיעו ויעידו במשפטי רצח, אונס, סמים וכדומה.
היעלה על הדעת כי מקור מודיעיני שעזר למשטרה להפליל סוחרי סמים או מבצעי מעשי שוד ורצח "יסגירו" את עצמם "לחבריהם" לשעבר כדי ששופט כזה או אחר יבוא על סיפוקו?! היעלה על הדעת כי המערכת המשפטית ובמיוחד זו העומדת בראשה לא תיתן את הדעת על כך ולא תפסיק את המעשים הבלתי אחראיים, ששופטיה שלה דואגים כל העת לעשות, כדי לא לשקוע בעוד תיק שעשוי לקחת שנים הרבה?!
בתל אביב שוחררו סוחרי סמים, אלה המוגדרים משפחות פשיעה, שוחררו רק מסיבה אחת. הם שוחררו בשל עיוות דין ומשיכת זמן המשפט מעבר לכל היגיון. כמו גם סירובה העיקש והמוצדק של משטרת מחוז תל אביב לחשוף מיידעים מודיעיניים חיים, כדי לרצות שופט כזה או אחר. שלא לומר להביא לדיון משפטי, מקור מודיעיני הפועל עדיין בשטח, בניסיון להפליל עבריינים בכירים נוספים. רק בשל הסיבה הזו שוחררו רוצחים וסוחרי סמים אשר על-פי המשטרה, משתייכים למשפחות פשיעה מסוכנות ואשר מהווים יעד מודיעיני של משטרת מחוז תל אביב. ופיה של נשיאת בית המשפט העליון, מלא מים גם בעניין כאוב זה.
הסיפור הבא אם הוא לא היה עצוב אזי שלבטח היה מצחיק! - תיק 1508/06.
צעיר בן 24 תושב לוד הואשם בתקיפתה של ילדה כבת 11 לאחר שזו ראתה אותו מתהלך ברחובותיה הצרים של העיר לוד, ממש ליד המכולת השכונתית. הילדה הצביעה על הצעיר כמי שלדבריה ביצע בה מעשה מגונה. ומהנקודה הזו התחיל "הסרט". אלא מה! הפרקליטות מיהרה להגיש כתב אישום נגד הצעיר, זאת מבלי שהיה בידיה, בסיס ראיות כלשהו, למעט עדותה של הילדה.
הצעיר ישב 17 יום במעצר, משם הועבר לחמישה חודשי מעצר בית מלא ומשם לשבעה חודשי מעצר בית בתנאים מגבילים. תנאים לפיהם הותר לצעיר לצאת לעבודתו, בליווי צמוד של אביו אשר הפסיק כל פעילות אחרת, וליווה את בנו לעבודתו וממנה חזרה היישר לביתו. הסיפור הקפקאי שלשמו יש לצרף בשלב הזה, שדר ספורט מנוסה כדי שזה יתאר את גלגולו של תיק (על גבו של צעיר חף מפשע), תיק אחד המתאר מהלך מבזה של מערכת משפטית שלמה ומסואבת על גבו של צעיר מתענה.
בית משפט השלום מחליט על מעצר בית מלא.
בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בערעור ומחליט כי לטענת הנאשם אין ראיות.
בית המשפט המחוזי בתל אביב לא נתן החלטה, אישר מעצר בית ואפשר לנאשם לצאת לעבודתו וחזרה, בפיקוח האב.
הוגש ערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון שאל את בית המשפט המחוזי- מדוע שלא תיקחו החלטה? התיק חזר לבית המשפט המחוזי בתל אביב.
בית המשפט המחוזי בתל אביב נתן החלטה על כך שיש ראיות מספיקות להגשת כתב אישום.
הוגש ערעור לבית המשפט העליון- לא ניתנה החלטה.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-התחיל לדון בתיק בשלב ההוכחות.
המדינה הודיעה בשלב הזה, כי הילדה לא תעיד ולמרות זאת הוגש כתב אישום.
ההליך המשפטי הסתיים בביטול כתב האישום נגד הצעיר.
התיק נמצא בשלב של הגשת תביעת פיצוי כנגד המדינה, אותה הגיש הצעיר המעונה.
שריקת הסיום ו- אחת- אפס לטובת צעיר מעונה במשך כשנה וחצי וכן אב שהחליט לעזוב את הארץ בעקבות המקרה המבזה. מקרה שעליו אחראי רק גוף אחד- מערכת המשפט המסואבת של מדינת ישראל.
