בסוף המאה ה-18 שלטו בדרום-מזרח הים התיכון כנופיות פיראטים ערבים שהתנפלו על ספינות אזרחיות, שדדו את מטענן וחטפו את הנוסעים הצעירים, אותם מכרו לעבדות בתנאים אכזריים במיוחד. מי שביקש לשחרר אותם נאלץ לשלם כופר גבוה, שהלך ותפח עם גידול תיאבון השודדים (זה מזכיר לנו משהו מהיום?).
הם לא עשו את זה לאוניות שנשאו דגל בריטי, מפחד אוניות המלחמה הבריטיות ששייטו באזור, וזה חל גם על אוניות אמריקניות - כל עוד אלו שטו תחת דגל הריבון הבריטי שלהם. חסינות זו פגה כשאמריקה נעשתה עצמאית, ושליחים אמריקנים נאלצו לצאת מפעם לפעם לשליחויות פדיון שבויים שנתפסו מאוניות שלהם, במחירים שהלכו ותפחו. אחרי שבשנת 1800 הגיעו מחירים אלה ל-20% מהכנסות ממשלת ארה"ב, ואחרי ששנים של חיפוש "פתרון מדיני" לבעיה העלו חרס, החליט הנשיא תומס ג'פרסון, שנבחר ב-1801, על פתרון שהבשיל אצלו שנים קודם, כשנשלח מטעם הקונגרס, יחד עם ג'ון אדמס ובנימין פרנקלין, לנהל מו"מ עם "שגריר" הישות הפיראטית בלונדון להסדרת היחסים בדרכי שלום.
וזה מה שהוא שמע מ"השגריר" סידי חאג'י עבדול רחמן אדג'ה: "האיסלאם פועל לפי חוקי הנביא הכתובים בקוראן, הקובעים שכל העמים שאינם מכירים בו הם חוטאים, שזכות וחובת המוסלמים להלחם בהם בכל מקום שיימצאו ולהפוך לעבדים את כל אלה שיתפסו בשבי, כשלכל מוסלמי שייפול בקרב מובטח שיגיע לגן-עדן".
ג'פרסון הבין את הפרינציפ והמליץ לקונגרס שמוטב להוציא מיליונים להגנה אך לא סנט אחד לדמי כופר. וכך, ב-1805 צעדו המרינס האמריקנים, בחיפוי תותחי אוניות הקרב שלהם, דרך מה שהם כינו "מדינות הברברים המוסלמים", הכניעו את כנופיות הפירטים ושיחררו את כל העבדים האמריקנים שהוחזקו שם. בזה נגמר שלטון הטרור וסוחרי העבדים "בשם הקוראן" בים התיכון.
הניצחון על הפירטים המוסלמים זכה להנצחה בהמנון המרינס בשורה - "מהיכלי מונטזומה ועד חופי טריפולי, נילחם את קרבות ארצנו ביבשה ועל הים". ואכן, מונטזומה של מכסיקו וטריפולי שבחוף הים התיכון הפכו לסמל ניצחונות המרינס על אויבי ארצם. "מדיום המלחמה", כפי שהגדיר אותו ג'פרסון, ולא כופר ומענקים לפירטים (כפי שמציעים כיום לכנופיות הטרור הפלשתיניות) - הוא שהביא שלום וביטחון לאזור.
תואיל נא גב' קונדוליזה רייס, שהיא דוקטור להיסטוריה, לקרוא שוב מה כתוב בספר ההיסטוריה של ארצה על חיסול טרור הפירטים לפני 200 שנה, כדי להבין עד כמה קביעתה כי "על ישראל להבין שהקמת מדינה פלשתינית תגביר את הביטחון" - קביעה זו נכונה רק אם מדובר בביטחון כנופיות הטרור האיסלאמי, שיזכו במטריית הגנה בינלאומית. היא מנוגדת לניסיון ההיסטורי להשיג שלום וביטחון באזורנו. זה מגוחך, אם לא מטורף, שהתוצר היחידי של הקג"ב הסובייטי, שחי ומתפתח אחרי שמחולליו ירדו מבמת ההיסטוריה, והוא - מיתוס "המדינה הפלשתינית" - זוכה להחייאה מלאכותית דווקא מידי מי שהוגדרה כסובייטולוגית מומחית.
נראה, שדרוש ג'פרסון חדש כדי להפסיק את מענקי הכופר הפוליטי והכספי לישות הפיראטית הצומחת לידנו - לפני שזו תהפוך לבסיס אימתני של הטרור האסלאמו-נאצי בעולם, מוגן וממומן בידי מי שמיועדים להיות קורבנותיו.
