האנטישמיות בעולם שוב מרימה את ראשה. לכאורה התופעה של שנאת יהודים אמורה להיות עוד סוג של גזענות או שנאת זרים, אך ההיסטוריה מלמדת אותנו שהיא הרבה מעבר לזה. העם היהודי, שסבל מהתופעה, חיפש דרכים להבין אותה ולהתמודד איתה. כחלק מהניסיון נוהגים למיין את התופעה לסוגים שונים ובמיוחד לאנטישמיות מסורתית ואנטישמיות מודרנית. אך לכול הסוגים קיים מאפיין אחד לפחות אשר, לעניות דעתי, מייחד את האנטישמיות על כל סוגיה מכל סוגי ה"אנטי" האחרים. המאפיין הזה הוא העלילה.
מעבר לגזענות מהסוג הרגיל או שנאת הזרים המבססות את השנאה על התיעוב של האחר ועל הפחד מהשונה, האנטישמיות בכל סוגיה ודורותיה היא שילוב של שנאה קמאית בעלת יסודות פסיכולוגיים, מוטיבים דתיים ואינטרסים כלכליים ופוליטיים. כדי להחביא את כל הגועל נפש הזה, האנטישמיות בכל הדורות עושה בנוסף שימוש בעלילה קולקטיבית שטופלים על היהודים. זה החלבמהאשמה גורפת של כל היהודים ברצח ישו. המשיך בעלילות הדם של ימי הביניים, בהם הואשמו היהודים כי הם משתמשים בדם ילדים נוצרים לאפיית מצות. בתחילת המאה העשרים נפוצו באירופה הפרוטוקולים של זקני ציון שהאשימו את היהודים בקנוניה להשתלט על העולם. היטלר האשים את היהודים בין היתר בתבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, ובמשבר הכלכלי שבא בעקבותיה. וכך הלאה, כל אנטישמי וסיפור הכיסוי שלו.
הטיפול הישיר בעלילות מעולם לא הועיל. לא הועיל להסביר שישו (שכל סיפור חייו נמסר רק מפי השמועה) נצלב על-ידי הרומאים, ושדם מכל סוג שהוא ולא כל שכן של ילדים נוצרים אסור לאכילה על-פי היהדות, ושלא הייתה מעולם קנוניה של זקני ציון, ושלצערנו מעולם לא הייתה לנו יכולת להביא לתבוסתה של גרמניה בשום מלחמה. הסברים פשוט לא עובדים. גם כל ניסיונות הפיוס האחרים מעלים חרס, משום שהעלילה היא רק תרוץ.
ספק אם המעלילים עצמם האמינו בעלילה שלהם האמת היא, שספק אם המעלילים עצמם האמינו בעלילה שלהם. התיאולוגים הנוצרים הכירו די טוב את המסורות היהודיות כדי לדעת שאין שימוש בדם ילדים נוצריים. הקוזקים שטבחו ביהודים בכל עת שהתחשק להם, הבינו בסתר ליבם כי לא ייתכן שהאומללים הללו שנרמסים תחת מגפיהם יכולים להשתלט על העולם. אך העלילה המשיכה להתקיים, משום שהיא הייתה רק עילה, תרוץ, ולא הסיבה האמיתית.
בימינו מתפתחת עלילה חדשה נגד היהודים שהרוע שלהם מתגלם ב"ישות הציונית" הלוא היא מדינת ישראל. העלילה מאשימה את ישראל בדיכוי, בהתעללות ואף בטבח של פלשתינים. לא יעזור להזכיר שישראל הייתה היעד לניסיונות השלכה לים על-ידי כל מדינות ערב, שלא קיבלו את זכות קיומה. לא יעזור שנרענן את זיכרונם שישראל מיוזמתה חתרה להקמת מדינה פלשתינית ומסרה להם שטחים במסגרת הסכמי אוסלו, ואף הביעה נכונות להתפשר עוד ועוד כדי להשיג שלום בדיוני קמפ-דייויד בימי קלינטון וברק, ובתמורה זכתה להתקפת הטרור המתועבת הקרויה בפיהם האינתיפאדה השנייה. לא יעזור שנוכיח כי ישראל בסך הכול נוקטת צעדי התגוננות מפני הטרור ועושה זאת בצורה מדודה, ותוך שמירה חסרת תקדים על טוהר הנשק.
בעקבות כל פעולת לחימה אנו נאלצים לקיים תחקירים ובמקרים מסוימים לקבל וועדות חקירה של האו"ם כדי להזים את התעמולה השקרית של אויבינו המפברקת מעשי טבח חדשות לבקרים, אך ללא הועיל - לשקר שלהם יש רגליים והוא הולך רחוק. כל פעולות ההתגוננות שלנו הופכות בעיני האנטישמים המודרניים לפשעי מלחמה. אפילו הקמת גדר הגנה שכל מטרתה להגן על אזרחינו מפני כנופיות הטרור, תוך פיקוח הדוק של טובי המשפטנים בעולם המכהנים בבית המשפט העליון בישראל, מתוארת מייד בעיניהם המעוותות כפעולות הנאצים. כמו שאמרנו, הסברים פשוט לא עובדים.
אין טעם לבזבז את הזמן בניסיונות להסביר, להתנצל ולשכנע אנטישמי הוא אנטישמי הוא אנטישמי. העלילה היא הכלי המרכזי של האנטישמי, והפלשתינים בציניות גמורה עושים בה שימוש. הם מכוונים את התעמולה השקרית שלהם הישר לליבם של האנטישמים האירופאים, שמקבלים אותם בזרועות פתוחות כמו שקודמיהם הנאצים קיבלו את חאג' אמין אל-חוסייני בשנות ה- 30. אם נראה לכם שאני מגזים אתם מוזמנים לצפות בהצגת תכלית בקישור הזה. זו רק דוגמה קטנה אחת מיני רבות.
מדוע חשוב להבין זאת? לא רק כדי שלא נחוש רגשי אשמה כאשר הם מעלילים עלינו, אלא כדי שנדע כיצד להתייחס לתומכי העלילה האירופאים. אין טעם לבזבז את הזמן בניסיונות להסביר, להתנצל ולשכנע. המעלילים לא ישתכנעו. יש להילחם במפיצי העלילות הללו, להציג אותם כפי שהם - אנטישמים, להוקיע ולנדות אותם. במקום שאוניברסיטאות שעד לפני כמה עשורים הציבו קשיים בפני קבלת יהודים, וכיום תומכות באוניברסיטאות של החמאס, יטילו עלינו חרם. אנו צריכים להיות ראשוני המחרימים והמגנים אותם.
במקום להגן על בתי כנסת ובתי קברות יהודים מפני האנטישמים המוסתים, יש לחשוף את המסיתים ולתבוע אותם לדין. יש למנוע בכוח החוק את הפצת התעמולה האנטישמית מבית מדרשם של החיזבאללה, החמאס, הפתח וכל ארגוני האחים המוסלמים לסוגיהם ולדורותיהם. את אמצעי תקשורת שמשתפים פעולה עם התעמולה השקרית יש להחריב מבחינה כלכלית. אסור להניח לאנטישמיות בת זמננו לעשות שימוש ציני בחופש הביטוי. הלקח שעלינו ללמוד מהאנטישמיות של העבר הוא, שלא ניתן לשנות את ליבו של האנטישמי אך צריך והפעם גם ניתן לגרום לו לנצור את פיו, לפני שהדיבורים הללו יהפכו למעשים.
