זו לא הנשיקה, טמבל

בזמן שחברו הטוב, שר האוצר אברהם הירשזון, הופך לגוויה פוליטית, מר אולמרט שוקל למנות בשיטת הדלת המסתובבת, חבר טוב אחר, שר המשפטים לשעבר, חיים רמון. מר אולמרט כמובן התנה את הדבר בכך שהרשעתו של רמון במעשה מגונה ללא הסכמה, תומתק לעבירה שאין עמה קלון. התנאי האמור לא איחר לבוא, וב-29 למרס גזר בית המשפט את דינו של השר לשעבר באופן סלחני. ההרשעה אומנם לא בוטלה כפי שרמון ביקש ובית המשפט אומנם גזר על העבריין 120 שעות עבודה למען הציבור ופיצוי של 15 אלף שקלים לנפגעת, אבל ההרשעה תרשם ללא קלון משפטי ובאופן פורמלי רמון יוכל לשוב לממשלה. בטרם תתקבל החלטה סופית בעניין, ראוי להיזכר בפסק הדין של אותו בית משפט שקבע "שביום 12.7.06, סמוך לשעה 20:00, בלשכת ראש הממשלה, נשק והחדיר את לשונו לפיה של המתלוננת, קצינה בצה"ל, שהיתה בתפקיד במזכירות הצבאית". שעות מספר לפני ביצוע העבירה, נחטפו שני חיילי צה"ל בצפון ובעקבות כך הוחלט לקיים התייעצות ביטחונית וישיבת ממשלה. החדרת הלשון לפיה של החיילת בוצעה על-ידי רמון בין ההתייעצות הביטחונית לבין תחילת ישיבת הממשלה. בתחילה, השר לשעבר הכחיש את הטענות ואף הכפיש את הקצינה הצעירה בכל דרך אפשרית. המתלוננת עברה רצח אופי ע"י מר רמון וחבר מרעיו. רק לאחר שהאמת נחשפה בבית המשפט - ראה מר רמון לנכון להביע חרטה על התנהגותו הבזויה. בהקשר זה נכתב בגזר הדין: "הבעת החרטה המאוחרת אינה מתיישבת עם האופן בו ניהל הנאשם את הגנתו, כאשר כל חיצי ההגנה כוונו נגד המתלוננת, להכפשת שמה ולרמיסת כבודה ברבים, ובכלל זה הבאת שלוש עדות שקר שהוסיפו שמן לתבערה. עד עתה מהדהדת באוזננו הצעקה שצעק הנאשם למתלוננת, כאשר זו העידה כעדת הזמה - "את שקרנית". כיצד מתיישבת אמירה זו עם הפנמה וחרטה?! מילים יפות אין בכוחן למרק את הנעשה". העובדה שאולמרט חפץ בחזרתו של רמון לתפקיד שר מעידה על כך שהוא לא הפנים את אחד הלקחים החשובים של מלחמת לבנון השנייה - חטא היוהרה של פוליטיקאים התלושים מהמציאות. אין הסבר אחר. כאשר שר משפטים המכהן כחבר בקבינט הביטחוני מתפנה ומקדיש את כל כישוריו ותשומת לבו לפלירטוטים עם חיילת, באותו זמן ששני חיילי צה"ל נחטפים וחבריהם לנשק מקריבים את נפשם על-מנת להשיב את הבנים הביתה - אין הסבר אחר. הדבר ממחיש את דבריו של יועץ אסטרטגי של אריאל שרון, אשר סייע לשרון רבות לכבוש את השלטון ואת לבם של רבים, כאשר ניתח בפשטות גאונית האופיינית לו ש"שלושה סוגים של אנשים מגיעים לפוליטיקה. הסוג הראשון הוא אידיאולוג; השני, אנשים שהגיעו להישגים בתחום אחר, ומחליטים לפתוח קריירה שנייה; השלישי, כאלה שתמיד היו פוליטיקאים, מהיום שעמדו על דעתם. אהוד אולמרט נמנה עם הסוג השלישי". אין חולק על כישוריו הפוליטיים של אולמרט. רק פוליטיקאי ממולח יכול היה להתקדם ממקום 33 בליכוד לראשות הממשלה בפחות משנה, ורק פוליטיקאי ממולח יכול לשרוד כאשר 97% מהציבור רוצים בסילוקו. גם חיים רמון נמנה עם הסוג השלישי. רק פוליטיקאי ממולח כמו רמון היה יכול לשכנע את אריק שרון לעזוב את הליכוד, להקים את קדימה ולהציל על הדרך את הקריירה הפוליטית של רמון. מר אולמרט הפולטיקאי באמת רואה את משרת ראש הממשלה כמקום עבודה - ותו לו. מקום עבודה שאותו יוכל לשמור על-ידי הפרחת טעונים משפטיים מפוקפקים ובהתעלמות מוחלטת מאובדן אמון הציבור. אבל בדבר אחד הוא צודק - הוא ויתר חברי הכנסת עובדים אצלנו! הוא טועה באומרו שההתקשרות הינה ל-4 שנים. לפי חוק יסוד הממשלה, הציבור, באמצעות נציגיו חברי הכנסת, יכול לסיים את ההתקשרות הלא מחייבת עם הממשלה והעומד בראשה על-ידי הצבעה של 61 חברי כנסת. את ההתקשרות הזאת צריך לסיים עכשיו!