פעמים רבות אנו נתקלים באותם מגלגלי עיניים ומצקצקי לשון מקצועיים, אלה שלא נותנים אפילו לעובדות לבלבל אותם. מדובר כמובן בדמגוגים משופשפים - כמו שטרסלר, רולניק, ארלוזורוב ושו"ת - שאחת לכמה זמן מוציאים את תסכוליהם או ליתר דיוק את אי הנחת שלהם, הנובעת מן העובדה הפשוטה, שכבר לא ניתן כיום להסתיר יותר את האופן הבלתי אנושי והמחליא - שלא לומר הפושע בחסות המדינה - שבו עושקים מיטיביהם והמעסיקים במשק את עובדיהם. וכך בעוד החברים בעשירונים העליונים לוגמים שיבאס ובולסים קוויאר להנאתם, מאות אלפי משפחות עובדות קורעות תחת נטל בעלי ההון, והחיים הבלתי אפשריים שהם מייצרים.
בעבר דיווחתי לדוגמא בכתבותי בהקשר זה על התעללותו של בנק הפועלים בעובדי הקבלן שלו. בכתבה אחרת דיווחתי על רווחי העתק של הבנקים, על משכורות העתק של מנהליהם, ועל לקוחותיהם העשירים - אלו שמוחקים להם חובות של מיליארדים - בעוד עובדיהם ולקוחותיהם הפשוטים בקושי מגרדים את שכר המינימום. לאחרונה התפרסמו הנתונים החדשים על רווחי הבנקים, רווחי המנהלים ומחיקת החובות לעשירים המופלגים ביותר. ברצוני להביא כאן את הנתונים המעודכנים לשנת 2006.
ובכן, השנה האחרונה היתה שנה מצוינת עבור הבנקים, ובשנה זו רשמו חמשת הבנקים הגדולים רווח נקי של כמעט 9 מיליארד שקל. הרווח הנקי של לאומי, הפעולים, דיסקונט, מזרחי-טפחות והבינלאומי גדל בכ-38% - במשק בו האינפלציה שואפת לאפס. מדובר על הרווח הגדול בתולדות הבנקים בישראל. מפי שני בנקים גדולים בישראל התבשרנו בעבר הלא רחוק "על יעדי תשואה דו-ספרתיים שנתיים". זו לשון ההודעה שנמסרה על-ידי דוברי הבנק בשפת הסתרים הכלכלית. ואיך זה נשמע בעברית?
מנהלי הפועלים ודיסקונט שואפים לתשואה על ההון של יותר מ-10% מדי שנה. מדובר על הצהרה חד-משמעית במסגרת "התוכנית האסטרטגית" לחמש השנים הקרובות. השנה הבנק שואף להשיג תשואה של 16% על ההון. המטרות של מנהלי דיסקונט צנועות יותר: 12% עד 13% מדי שנה לאותה תקופה של זמן. בנק המזרחי, הקטן מבין שני הבנקים הגדולים, כבר השיג השנה את יעדי דיסקונט. השנה הבנק רשם תשואה של כמעט 14% על ההון העצמי. הרווח הנקי שרשם "הזאטוט" הוא כמעט 650 מיליון שקל - גידול של 27% ברווחיו לעומת 2005.
רווחי העתק של מגזר המעסיקים הגדול בישראל מנותקים לחלוטין מהמציאות הישראלית, בייחוד כאשר מדובר בעובדים, ולא ברמאים מקצועיים כיגרמן מהמגזר העסקי המהולל והחרוץ, שעל מעלליו דיווחתי בכתבה אחרת. לעומת עבריינים מסוגו של יגרמן, מעמדם של עובדים ההולכים בדרך הישר "העצלנית" הולך ומתדרדר. מחקר שנערך לא מזמן על-ידי שני כלכלנים בהסתדרות, שגיא ינקו ודליה עצמון, מראה על מציאות עגומה שבה מספרם של העובדים בשכר נמוך גדל בהתמדה. מספר השכירים ששכרם נמוך משכר המינימום עלה בעשור האחרון מ-23% ל-29%. גם אחוז המועסקים במשרות חלקיות מכלל המועסקים עלה ל-30%. אחד מכל חמישה עובדים במשק מועסק במשרה חלקית, למרות שהוא מעוניין לעבוד במשרה מלאה. לפני עשור, אחד מכל עשרה עובדים הועסק במשרה חלקית חרף רצונו לעבוד במשרה מלאה.
זאת אף זאת, בעשור האחרון עלה מספר המשפחות העניות בקרב המשפחות העובדות פי 2.5, מ-63 אלף ל-154 אלף משפחות והן מהוות עתה כ-40% מכלל המשפחות העניות בישראל. זאת, לעומת כ-30% לפני עשור. יותר ממחצית השכירים לא משלמים מס הכנסה כי הם משתכרים פחות מ-5,000 שקל בחודש. 1.8 מיליון שכירים משתכרים עד 6,500 שקל, שכר שאינו מכסה אפילו את סך ההוצאה החודשית לצריכה ממוצעת של משקי בית בישראל בעשירון התחתון: 7,500 שקל. אגב, סל ההוצאות הממוצע החודשי של משק בית הוא כעת כ-11,000 שקל.
כלכלני ההסתדרות קובעים, כי "קיומו של מגזר עובדים בשכר-נמוך בעל ממדים עצומים, כפי שמתהווה לנגד עינינו, בקרבנו, הוא מנוגד להיגיון הכלכלי הבריא ומקומם את הדעת המאמינה בצדק חברתי". כלומר מדובר על ביזיון כלכלי, חברתי ומוסרי. אולם בישראל כמו בישראל: החץ נורה בתחילה, ורק לאחר מכן סומנה המטרה: העניים עצלנים, העובדים לא עובדים, כולנו טפשים. לא מבינים שאנו חיים בגן העדן ולא מסוגלים ליהנות מפירותיו. כן, לך תסביר את עובדות החיים של עובד המשתכר שכר מינימום (3,585 שקל בחודש) לאלי יונס, בכיר האוצר לשעבר ומנכ"ל המזרחי-טפחות בהווה, ששכרו של המסכן הזה באדם מסתכם בשנה ביותר מ-10 מיליון שקל. אכן, המנכ"ל יונס משתכר גם הוא שכר מינימום... אבל מדי שעה.
