המבקר התחייב ושוב התקפל

אך דיבורים לחוד ומעשים לחוד. בימים אלה העניק המבקר לאולמרט ארכה נוספת, שלישית. הפעם עד יום 22.04.07. ובמילים פשוטות: המבקר שוב התקפל. מיותר כמעט לציין: המבקר, שהתחייב אחרי סחבת ממושכת להגיש במהלך אפריל את הדוח הסופי, לא יוכל לעשות זאת; ובכלל - מי לידנו ייתקע שהוא יגיש את הדוח במאי, ביוני או ביולי... ההתחייבות הפומבית-הציבורית תישאר, אפוא, בלא כיסוי. התנהלות המבקר - מדאיגה. הבעיה אינה במתן ארכה פה ושם - כדי ללכת לקראת מבוקר; במיוחד כאשר מדובר באיש-ציבור עסוק מאוד, קל וחומר כאשר מדובר באיש מושחת שצריך, בין לבין, לסיים עוד ועוד עסקת שוחד, למסור הסברים מדוע סיבך את מדינת ישראל במלחמה מיותרת נגד החיזבאללה, וגם להלבין חלק ממעשיו הנכלוליים. הבעיה היא בתוצאות ההתנהלות הבעייתית מצד המבקר לינדנשטראוס, שאומנם הצהיר על "בדיקה בזמן אמת", אך מתנהל אחרת. די אם נעמוד על נקודות הציון העיקריות בפרשה:

• התחקיר/החשיפה - ביום 28.02.06, ערב הבחירות לכנסת ה-17, פרסמתי תחקיר מקיף, ובו חשפתי את פרשת כרמיה. עיקרה: שוחד שקיבל אולמרט בסך 320 אלף דולר מחברת אלומות מג הנדסה בע"מ, שבעליה העיקרי הוא איש העסקים, גיל מסטיי. חשפתי את מעורבותם של מהנדס העיר דאז, אורי שטרית (ידידו האישי של אולמרט), שפעל בעיריית ירושלים כזרועו הארוכה של אולמרט, ובתמורה לשוחד שקיבל אולמרט סידר לטובת אלומות את מימון השוחד לאולמרט.

• הבדיקה - ביום פרסום התחקיר הגשתי תלונה רשמית ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה. דרשתי לחקור את אולמרט בחשד לעבירת שוחד. נוכח סיכום בין המבקר לבין היועמ"ש הוחלט כי המבקר יבדוק את הפרשה, במהירות האפשרית, ויגיש את ממצאיו.

• הממצאים - באוגוסט 2006, כשישה חודשים לאחר שהחלה הבדיקה, הגיש הצוות, בראשות ניצב (בדימ.) יעקב בורובסקי, את ממצאיו. עיקרם: אולמרט קיבל טובת הנאה בסכום של כחצי מיליון דולר (ברוטו), 330 אלף דולר נטו. הממצאים גובשו לאחר בדיקה מקיפה ביותר, שהתבססה, בין היתר, על שמאות שביצעה השמאית לבנה אשד. כן-כן, אותה אשד שביצעה את השמאות לדירתו הקודמת של כ"ט בנובמבר, פרשה ממנה נחלץ אולמרט, בעור שיניו. הממצאים הצביעו על השחתת המידות גם בעיריית ירושלים, וכיצד תימרנו אולמרט ושטרית פקידים בכירים כדי שיסייעו בפרשת השוחד.

• הדיווח ליועמ"ש - באוגוסט 2006 התקיימה פגישה בין המבקר לבין היועמ"ש, מני מזוז. כל צד הביא עימו את הצוות הבכיר. בפני היועמ"ש הוצגו הממצאים. באותו מעמד אמר היועמ"ש, כי המדובר בחשד לקבלת שוחד. מזוז הפציר במבקר לסיים בהקדם את דוח הבדיקה, כדי שיוכל מייד לאחר מכן להורות על פתיחת חקירה משטרתית נגד אולמרט. גם לאחר מכן קיבלו מזוז וצוותו עידכונים שוטפים, גם בכתב וגם בעל-פה. ההכרח לפתוח בחקירה נגד אולמרט רק הלך והתחדד.

מעת אותה פגישה באוגוסט חלפו שמונה חודשים, שהם כ-240 ימים. אך אוי לבושה: המבקר, שמבין היטב מה בידיו, טרם הגיש את הדוח. אומנם נכון: נוצרו נסיבות, חלקן אובייקטיביות, שהצריכו השלמת הבדיקה. המדובר במיוחד בצורך לחקור את עדי השקר שניסו לגייס אולמרט ואנשיו. ואולם, אלה גם אלה הסתיימו מזמן, בסביבות ספטמבר אוקטובר 2006. מאז יכול היה המבקר, וחייב היה לעשות - להגיש את הדוח. אחרי הכל: אין מדובר בעוד דוח שדינו גניזה, אלא בדוח שאמור לחתום את הבדיקה, וליתן אור ירוק לפתיחת חקירה משטרתית. הסחבת הנמשכת גורמת בפועל לסדרי מנהל בלתי תקינים ופוגעת בציבור. רק לשם השוואה נזכיר:

• פרשת הבית בכ"ט בנובמבר - המבקר לינדנשטראוס בדק, ערך והגיש את הדוח תוך שלושה שבועות מאז שחשפנו כאן פרשה זו. אולמרט נחלץ מפרשת שוחד חמורה;

• פרשת המקרקעין בכפר מלל - המבקר אליעזר גולדברג סיים תוך כמה חודשים בדיקה בפרשה, שבה היה חשוד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, בניגוד עניינים, הגיש את הדוח ואף הביא לשינויים הנדרשים.

הנה כי כן: פרשות רגישות כאלה טעונות טיפול תוך זמן קצר, ככל האפשר. אחרי הכל: אם נמצא אולמרט נקי, ולא כך הדבר, מן הדין להימנע מעינוי דין; ואם אכן מדובר בפרשת שוחד חמורה - כפי שעלה מהתחקיר שחשפנו וכפי שעולה מהממצאים שבידי המבקר - אזי חייב לינדנשטראוס להגיש את ממצאיו, ללא דיחוי, ובלי סיפורי מעשיות, וזאת כדי שהמערכת המשפטית וגם המערכת הפוליטית יעשו מלאכתן ויביאו להדחת אולמרט מתפקידו. מכל מקום, ולמרבה הצער: הסחבת אותה נוקט המבקר גורמת בפועל לשיבוש חמור במהלכי חקירה ומשפט; נפגמת זכות הציבור לדעת, מפי המבקר, האם בראשות הממשלה עומד אדם שקיבל שוחד בהיקף של מאות אלפי דולרים, או כלשונו של המבקר - "טובות הנאה"; זכות הציבור לדעת מדוע המבקר נותן עוד ועוד ארכות לאולמרט, והאם המבקר אכן נרתע, על-פי החשש, שוב ושוב, בשל לחצים ו/או עילות הנסתרות מן העין; חובת המבקר להגיש את הדוח, כדי שהיועמ"ש יוכל לפתוח בחקירה משטרתית נגד אולמרט בחשד שקיבל שוחד; חובת היועמ"ש לפעול לביצוע חקירה מהירה וממצה, כדי שאדם שקיבל שוחד לא יוכל לעמוד עוד, לאורך זמן, בראשות ממשלת ישראל. חבל שכל זה לא נהיר מספיק למבקר המדינה. חבל שבמו-ידיו הוא משחק לידי אולמרט, ובכך הוא גורם בפועל, לפגיעה קשה גם באמון הציבור וגם במוסד מבקר המדינה. המבקר טוען באמצעי התקשורת כי הסחבת נגרמת בשל זאת שאולמרט לא מגיש את תשובותיו. טיעון זה נכון היה בשעתו. עכשיו האחריות עליו - על המבקר, שהרי הוא עצמו נתן ארכות לאולמרט, שוב ושוב, בלא הצדקה. המבקר אחראי לסחבת, בדיוק כפי ששופט שאינו מנהל את התיק כפי שצריך, ומניח לאחד הצדדים לשטות בו, הוא האחראי לעינוי הדין. אדוני המבקר: ככה לא נלחמים בשחיתות. אתה יודע היטב מהי הדרך הנכונה. האמת תנצח, בסופו של דבר. אל תיבהל מכל מני אברמוביצ'ים וברנעים וגם לא מכל מני איילות משוחדות. אל תירתע בגלל כזבנים מקצועיים כמו דנקנר. המאבק הפעם אינו על יוקרה אישית. לא שלך ולא של מישהו אחר. הפעם מדובר על שלטון החוק. אם תיכשל, חלילה, ואם יצליח אולמרט שוב לחמוק מאימת הדין - כפי שאירע נוכח הבדיקה הבעייתית בפרשת כ"ט בנובמבר - יביא הדבר להנצחת תרבות השחיתות. אני מבין היטב את האחריות המוטלת עליך, ודווקא בשל זאת אני קורא לך: אם אינך מסוגל לסיים מלאכתך, אנא פנה מקומך. בכל מקרה, אדוני המבקר, אני אמשיך לבצע את תפקידי ולחשוף את מעשיו של אולמרט. איתך או בלעדיך.