|
|
|
תאריך:
|
15/04/2007
|
|
|
עודכן:
|
15/04/2007
|
|
|
1 |
|
| |
שלמה,
לא אחזור על כל מה שכתבתי בתגובות למאמריך הקודמים בסוגיה הגורלית הזו. עמדתי ידועה: עם המון חוסר השלמה ובלב כבד מאד, אני סבורה שאין מנוס מהחזרת מחבלים (למעט ארכי מחבלים) תמורת חיילים ישראליים בשבי.
דעתי היא, שהטעות החמורה של ממשלת ישראל, איננה דווקא בהחזרת המחבלים. יש מחבלים, שהדעת סובלת את החזרתם לאוייב.
הטעות החמורה היא, החזקתם במאסר של ארכי-מחבלים, שאחראיים לפיגועים המוניים. המרצחים שעונים להגדרה הזאת, מרצים בישראל בד"כ מספר מאסרי עולם מצטברים. לעיתים- עשרות מאסרי עולם כאלה. ומעבר לשאלה, אם יש להם זכות קיום (ולדעתי- בפירוש לא), החזקתם בבתי הכלא מסכנת מאד את אזרחי ישראל וחייליה: הם יושבים בכלא על תקן של "קלפי מיקוח בפוטנציה". ותמיד קיים סיכון, שהם יוחזרו יום אחד לארצם, תמורת אי אלו שבויים ישראליים.
הפתרון המתבקש לבעיה, הוא כמובן עונש מוות (שקיים בחש"צ). זה הפתרון, שמדינות נאורות כמו ארה"ב היו נוקטות בו. אבל אפסיים הסיכויים, שהוא יינקט בישראל.
לכן, מתבקש ואף מתחייב, תיקון החוק באופן שייקבע, שאסיר עולם, שנידון לעונשו בשל עבירות נגד בטחון המדינה- לא יוחזר לארצו במסגרת חילופי שבויים. זה היה פותר את הבעיה, ולו רק באופן חלקי. |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
| |
כניעה לטרור היא סם-חיים עבורו. אם מוותרים על העיקרון, נשארת רק שאלת המחיר - ולגביה אין גבולות ליכולת הסחיטה של המחבלים, ולנכונות להיסחט על-ידי ממשלותינו.
את החטופים יש להחזיר בשיטת המקל, לא הגזר - להכות במרצחים ובנותני חסותם, עד שישמחו לשחרר אותם, כי הם לא יהוו נכס אלא נטל כבד על מחזיקיהם. יש לכך הרבה דרכים יצירתיות.
רק כך ימנועו חטיפות עתידיות ותיקטע השרשרת הקטלנית.
ביחס לעונש מוות על מקרי רצח חמורים - לא הייתי נחפז עם הוצאות להורג; אך להחזיק מרצחים שפוטים למוות כערובות לשלום חטופינו - בהחלט כן.
לגבי תיקון החוק שאת מציעה - מה ימנע שלטון אופורטוניסטי מלשנותו, בהתאם לנוחותו הרגעית? כבר צפינו בלא מעט אירועים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
וגם עוד פצועים ויתומים ומשפחות מרוסקות. כשנלחמים באוייב, שמותם של בני עמו לא מטריד את מנוחתו, ואולי אף משמש אותו לצרכיו, שיטת המקל לא בהכרח יעילה.
כבר כתבתי, שאני מאמינה מאד בתורת המשחקים: הכה באויבך עד צאת נשמתו. אבל המחיר, שאנחנו נשלם על כך-במאבק מול קיצוני החמאס והחיזבאללה- גבוה מדי. ולצערי, כבר אינני מאמינה בסיסמה "טוב למות בעד ארצנו".
לכן, בהעדר אופציות אחרות- הממשלה חייבת לשקול בחיוב החזרת מחבלים תמורת שבויים ישראליים. וכך היא גם עושה.
ואל תטעה: אינני טוענת, שאנחנו צריכים להימנע משימוש בכוח נגד אויבינו. אני רק טוענת, שבנסיבות הקיימות ובהתחשב ב"טיבם" של אוייבינו, אנחנו חייבים להבין, שזה לא ירתיע אותם כהוא זה. ואילו אנחנו, נמשיך להקריב את טובי בנינו על לא כלום. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ט.ג.מ. |
|
|
|
|
|
| |
כניעה לטרור מלבה אותו, גורמת להגברת פעילותו הרצחנית. אנחנו משלמים עבורה מחיר כבד לאורך שנים, לא רק בחטיפות אלא גם בפיצוצים באוטובוסים וברחובות, בקניונים מסעדות ודיסקוטקים; וגם בהפגזות קסאמים וקטיושות. שילמנו עבורה במלחמה האחרונה, בהרוגיה ובפצועיה, ובשיתוק שליש מאוכלוסיית המדינה במשך שבועות.
הקביעה, שטרור אינו ניתן להכרעה, מוטעית - ממש כמו הסיסמה כי "אין לנו ברירה אלא שלום". הוכיחו זאת כבר הטורקים במלחמתם בטרור הכורדי. גם הניסיון שלנו הראה זאת - כאשר שיירות פליטים נעו לעבר בירות, דאגה ממשלת לבנון לרסן המחבלים. אבל זה היה מזמן ... .
כדי להצליח במלחמה, חייבים להיות נחושים, לא למצמץ. ישראל, במשך עשרות שנים, עושה ההפך - וכולנו, ובמיוחד משפחות החללים, משלמים מחיר כבד מנשוא. אם נמשיך בכך, הטרור ילך ויתגבר, ואתו המחיר בדם ובדמים. כך לא נשרוד לאורך זמן מול אויב שמטרתו להכחידנו, והוא נוכח שדרכו מצליחה.
מחיר הדמים שנשלם אם נלחם בטרור יהיה קצר-טווח, ונמוך בהרבה מזה של הכניעה. גם המורל הלאומי יהיה שונה לחלוטין.
אני משוכנע שלציבור יש כוחות גדולים הרבה יותר מאשר להנהגתנו הנוכחית, והוא יפגין אותם אם תוצב בפניו דרך ברורה.
שיטת המקל מצילת חיים - אם מפעילים אותה בנחישות ובתבונה.
על לחימה בטרור כתבתי בנובמבר 2006: |
 בית על כל קסאם |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
שלמה אידן |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
2 |
|
| |
החטיפות ימשכו כל זמן שישיגו תוצאות.
הגיע הזמן להתייחס לאסירים המרצחים - בפועל או בפוטנציה - כמו ש"בני דודנו" מתייחסים לחטופים שלנו:
- אין ביקורי משפחות. המשפחות של הרוצחים יכולות להפעיל לחץ על ממשלותיהן, אם באמת אכפת להן.
- אין יותר בתי נופש על חשבוןהאזרחי ישראל - הנרצחים בפוטנציה. אין לימודי חינם. אין הטבות מכל סוג.
- החזרת עונש מוות מרצחים. הם רוצים להיות שאהידים, ועלינו לעזור להם...
יפי הנפש, ואיתם כל "העולם הנאור" שתמיד נגדנו יתלוננו, כרגיל. אז מה...
הגיע הזמן להתעלם מהם ולהלחם בטרור ובטרוריסטים בכל האמצאים העומדים לרשותנו, במקום לשלם מס שפתיים ובו באותו הזמן לעודד אותם להמשיך בדרכם בעוד התקפלות.
כשלא תהיינה תוצאות "חיוביות" לחטיפות, לא תהיינה יותר חטיפות. |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
רוצה לחיות |
|
|
|
3 |
|
| |
|
היא של 177 שנרצחועל ידי מחבל ששוחרר |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
אלמגור |
|
|
|
|
אביתר בן-צדף
לכאורה, אין במרד גטו ורשה כל צד אפל. למעשה, כבר יותר משישים שנה, עושה מחנה השמאל הישראלי הכל כדי להדיר כל מרכיב לא-סוציאליסטי במרד הזה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר צ'לו רוזנברג
רצוי היה לנהל דיון ציבורי נוקב כדי להבטיח שמראות 2006 לא יחזרו על עצמן. גופי הביקורת הרשמיים והבלתי רשמיים היו צריכים לעסוק באינטנסיביות יתרה כדי לוודא שאכן צה"ל והדרג הממונה מתכוננים כראוי
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיים שיבי
עזמי סובל בקושי רב את עצם הצורך לנוע במסדרונות הכנסת, לוקה באלרגיה קשה למקום וסמליו ולכל מה שהוא מייצג: ריבונות ישראלית והקמת בית לאומי לעם היהודי בארצו
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ענבל בר-און
בכך שהיא מעודדת באופן מרומז את עזמי בשארה 'להישאר לו אי שם בקאטר או באירופה', ולא לחזור לארץ, חוצה ישראל את כל הקווים האדומים, הן כלפי עצמה, הן כלפי הדמוקרטיה שלה, והן כלפי הציבור הערבי. להלן מספר נימוקים מדוע על ישראל להתחייב שלא לכלוא את עזמי בשארה, ולאפשר חזרתו
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
על-פי הצעת ההחלטה החדשה, פרי יזמתם של ראש הממשלה ושר האוצר בעצם ימי החשדות נגדם, מי שיוכל לאשר פטור כנ"ל עד סכום של ארבעה מיליון שקלים - יהיו משרדי הממשלה עצמם, לאמור, השרים...
|
|
|