אני קורא לחברי ועדת וינוגרד להתפטר מיד, כאיש אחד. קריאתי אינה נובעת משלילת עמדתם, אלא להפך: מהסכמה עמה. המציאות כעת היא כזו, שבג"צ העמיד את חברי הוועדה ואת הוועדה עצמה בפינה, כילדים נזופים, וגער בהם כאילו היו דרדקים פוחזים.
מציאות זו אינה נסבלת. הממשלה מינתה ועדה בת חמישה חברים, מכובדים ביותר ובעלי שם: נשיא ביהמ"ש המחוזי (בדימ.), פרופסור למשפטים ששמה הולך לפניה, פרופסור נוסף שהוא מומחה עולמי בתחומו ונשוא פנים, ושני אלופים במילואים בעלי רקע קרבי: האחד איש הצנחנים והאחר איש השריון.
התקשורת החטטנית שלנו לא מצאה אפילו אפס קצהו של כתם, בעברם או בקשריהם של חברי הוועדה. הממשלה הסמיכה את הוועדה בסמכויות שעשוה כמעט ועדת חקירה ממלכתית. אומנם היה מקום למנות מלכתחילה ועדה ממלכתית, אך לא ראינו שמונתה ועדה של אנשים הניזונים ממתנת ידו של אולמרט או תלויים בו באופן כלשהו.
אלה הם איפוא חמישה אנשים עצמאיים, שדרושה ראייה כבדה מאוד להחשיד מי מהם בהטיית החקירה או המסקנות לטובת מישהו. לדידי, כל עוד לא הומצאה ראיה כזו, חמישתם צחורים כשלג, זכים וטהורים, נבונים וחכמים, ואני סמוך ובטוח כי הדוח שיוציאו תחת ידיהם יהיה המיטב שאפשר להשיג. לעניות דעתי, זוהי גם דעתו של הציבור ברובו הגדול.
הוועדה היא איפוא נאמנת הציבור, הסומך עליה כי לא תטה משפט וכי תסיק את המסקנות הנכונות. בדיוק באותה מידה סומך כל אזרח על רופאו, על פרקליטו ועל כל נאמן אחר, כל עוד לא התברר שהנאמן אינו ראוי לכך. רק מחשבה עקומה יכולה להביא לדיעה, שהציבור צריך לקרוא את הפרוטוקולים ולהסיק את המסקנות בעצמו ובאופן עצמאי. העובדה שאין אפשרות לקרוא הכל, ללא יוצא מן הכלל, שוללת את יכולתו של אדם נבון להסיק בעצמו מסקנות נכונות. אכן, הציבור סקרן לקרוא, אך דבר זה ראוי לדעתי רק לאחר שהוועדה - לאחר פרסום מסקנותיה במלואן - ישבה בנחת וביררה מהו החומר שפרסומו אינו עלול לגרום נזק כלשהו, אפילו באפשרות רחוקה.
הוועדה שגתה בהבטיחה בתחילה פרסום הפרוטוקולים, אך מותר לה לחזור בה. על-פי פסיקת ביהמ"ש העליון, גם בית המשפט בכל הערכאות רשאי לחזור בו מהחלטת ביניים שהחליט, אם ראה כי שגה או כי נוצרו נסיבות המצדיקות שינוי. כל הרוצה יפנה אלי ואמציא לו את האסמכתאות המשפטיות לכך. מדוע אין בית המשפט העליון מחיל על הוועדה את הכללים, שהחיל על עצמו?
פרסום הפרוטוקולים, דווקא בשל הנושא הנחקר, הוא שגיאה קרדינאלית. ממילא, ההכרח לצנזר חלק ניכר מהדברים מביא לכך שהקורא אינו מסוגל להבין את מלוא המשמעות והכוונה של האיש המצוטט. למרות הלעג שהתפרץ בעקבות דבריו של שמעון פרס, שאכן הציג עצמו במו-פיו כנבל וכאופורטוניסט חסר מעצורים, יש מקום לטענה כי פרסום הפרוטוקולים ימנע את חופשיות העדים במתן עדותם. לא בכדי החליטה ועדת אגרנט בשעתה לגנוז את הפרוטוקולים למשך 30 שנה. הועלו טענות רבות נגד אותה ועדה, אך לא מצאתי כי מישהו ערער על הצורך לגנוז את הפרוטוקולים לפרק-זמן ממושך, כדי למנוע דליפת סודות לאויב וגרימת נזק למדינה, לבטחונה וליחסי החוץ שלה.
הטענה כי הסודות מצונזרים ממילא ע"י הצנזור הצבאי, אף היא שגויה. עניינים שביחסי חוץ, ניואנסים של מגעים עם מנהיגים זרים ועניינים רגישים נוספים, אינם דברים שהצנזור הצבאי עוסק בהם.
אני מקשיב לרדיו, שממנו עולה כי ועדה כה נכבדה ספגה צליפות-לשון משפילות מבית המשפט העליון, שחלק משופטיו לא נמנעו מלרמוז כי הוועדה נוטלת חלק ב"ספינים" של ראש הממשלה, כלומר הם מונחים בכיסו, תלויים בחסדיו ומשתפים עמו פעולה. קשה לשמוע דברים אלה, שמשמעותם החמורה והקשה-מנשוא היתה חייבת להיות לנגד עיני אלה שאמרום.
בשל כל אלה, ולמען ילמדו הזקוקים לכך את הלקח המתאים - גם אם הדבר יגרום מהומה רבתי והתמשכות החקירה חודשים נוספים - אני קורא לחברי הוועדה להתפטר. אישית הייתי רוצה לראות בסילוקו של אהוד אולמרט מתפקידו, ועמו פרץ ואחרים. אך לא במחיר בלתי נסבל לתקינות ההתנהלות של מנגנוני השלטון.
אולי התפטרות הוועדה תביא להסקת מסקנות נכונות במקום הראוי, בשאלה מי במדינת ישראל מנהל מה ומהו התחום המותר והרצוי לכל אחד.