סיפור אמיתי: 32 שנה היו כוכבה וניסים טייר מטירת-הכרמל נשואים. כוכבה לא הסתדרה עם בעלה האלים, ועשרות שנות חיים בצל האימה, נמאסו עליה, והיא החליטה לסיים את הזוגיות. גם במהלך הליכי הגירושין, הגבר האלים לא הפסיק לאיים עליה. היא התלוננה, והמשטרה עצרה אותו לחמישה ימים, שבסופם ביהמ"ש דן בדרישתה לטרנספר אותו מהבית. המשפטנים מכנים זאת "צו-הרחקה".
בדיון שנערך במעמד שני הצדדים, הוחלט שהבעל המסוכן יוכל להמשיך ולהתגורר בדירה - בחדר נפרד. כוכבה זעקה: "הוא ירצח אותי", אלא שביהמ"ש לא שעה לתחינותיה, והעדיף לבחון את בקשתו של הבעל ל"שלום בית". הסכסוך הקשה הזה נגמר ברצח בדקירות סכין, והתאבדות בתלייה! למחרת, הכותרת שהופיעה בעיתונים הייתה (ניחשתם נכון!): "הכתובת הייתה על הקיר". האירוע הזה התרחש במחצית ספטמבר 2006.
שני אנשים בטריטוריה משותפת שלא מסתדרים, ומדי פעם מתקוטטים- הם מתכון בטוח לסוף רע. אילו ביהמ"ש היה מפריד ביניהם, יתכן שהטרגדיה הייתה נמנעת. בהתחלה, הגבר המורחק היה זועם - אף אחד לא אוהב שינויים כפויים - אבל אח"כ הייתה מגיעה ההשלמה, השיקום, והיציאה לדרך חדשה...
אמרתי שני אנשים, והתכוונתי לעיקרון. שני קולקטיבים עוינים שלא מסתדרים, עדיף להם שייפרדו. כולנו חייבים להודות: ערבים ויהודים באותה מדינה - ניסינו, זה לא מסתדר. ואני מתכוון, לציבור שתומך בעזמי בשארה והשיח' ראאד סלאח. ולערבים שרוצים בשותפות מלאה, וישנם כאלה, אני בטוח, אני אומר: אהלן וסהלן!
אברהם אבינו (המשותף), חש את המתח בין אנשיו ובין אנשי אחיו לוט. כדי למנוע התלקחות שעלולה לפגוע בשניהם, ביקש מאחיו: "אל נא תהי מריבה ביני ובינך, בין רועי ובין רועיך, כי אנשים אחים אנחנו. הלוא כל הארץ לפניך - היפרד נא מעליי" (בראשית פרק י"ג). הפרידה המוצעת, הייתה קשה על לוט. ולמרות זאת הוא הבין שהאלטרנטיבה יותר גרועה. עם כל הקושי, הוא עקר את עצמו על רכושו מקנהו ואנשיו, והיגר מזרחה.
כמה מילים על טרנספר הכול עניין של הגדרה. המילה "טרנספר", מפיו של איש ימין, כמוה כנגיעת שוקר חשמלי בבשרם של הצבועים מהשמאל. מאחר וכוחם בתקשורת עצום, אני מציע לא להשתמש בה. "היפרדות", נשמע יותר טוב. "הגירה"? הכי מגניב, כל כך מגניב, עד שאפשר להפיק תשדירי פרסומת בנושא, בכיכובם של שניים מיוצאי חלציו של אהוד אולמרט, שמול מצלמות, יטיבו לספר ביציאת ישראל. זהו, הכי נכון להגדיר את הסיטואציה שתפריד בין המתקוטטים - הגירה מרצון.
ולפני שאני ממשיך, ברור לי שאני חייב לבקש את סליחתם של יחצני הרפיון מהשמאל, שיש להם בלעדיות על הזכות לקבוע קביעות, ולהגדיר הגדרות מדיניות. הזכות הזו - כך הם בטוחים - רשומה בטאבו על שמם. ובכן, טרנספר הינו "שינוע" אזרחים ממקום מושבם, למקום אחר. יש כל מיני סיבות ו/או דרכים לעשות זאת. הדרך האכזרית ביותר, היא טרנספר בכפייה. אנחנו מתעבים את הסיטואציה. היא אכזרית ובלתי אנושית. לחלק מאיתנו היא מזכירה את השואה.
תוכנית ההינתקות של שרון אינה אלא טרנספר בכפייה. ומי שחולק על הקביעה, יחליף בדמיונו את מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון, בערביי עכו. האם מאן-דהו סבור שמותר לעקור אותם מבייתם, בניגוד לרצונם לאזור אחר בתוך גבולות הקו הירוק? למשל לאזור המשולש?
התמונות קשות: המפנים מקבלים תדרוך מוקדם, המגורשים רואים סמלים, מדים, וקסדות. חלקם טועמים אלות דמוקרטיות! צופי הטלוויזיה רואים ושומעים זעקות קורעות לב, והרבה דמעות. לעולם, לעולם, לעולם לא אסלח לאריאל שרון על מפל הדמעות שנגרו ממני בגין הטרנספר שעשה באחיי מגוש-קטיף וצפון השומרון. שורה תחתונה: אסור בתכלית האיסור לטרנספר אנשים בכוח.
יש טרנספר אחר יש טרנספר אחר: מרצון, והוא מתרחש מדי יום. כמו שכבר אמרנו: אפשר ועדיף להמיר את המילה הטעונה הזו "טרנספר", במילה אחרת: הגירה. אנשים מרצונם החופשי מחליטים ש"סיר מרק" זה רמת חיים נמוכה לטעמם, ומעתיקים את מקום מושבם למדינה אחרת למען "סיר הבשר". תופעת הירידה מישראל מסיבות כלכליות, היא טרנספר מרצון. תשאלו את "הנפולת של נמושה" יובל רבין, שאמר למעריב באחד מביקוריו (לפני יום האזכרה לאבא): "ציונות - אאוט, עסקים - אין".
ויש גם טרנספר מלחץ סביבתי. שזה תוצאה של תעוקה, פחד, התנכלות ו/או עוינות. למשל, מאז חזרה בית-לחם לידיים פלשתיניות, נרשמה עזיבת נוצרים את העיר. עליית החמאס לשלטון, הגבירה את הנטישה. לא מדברים על זה, אבל חשש ו/או תשישות של הרבה ישראלים לנוכח האיומים של אויבינו, גורמים לרבים לנטוש. הכותרת הראשית בידיעות-אחרונות "ישראל בירידה" (20.4.07), מצביעה על מספר גבוה של יורדים לעומת עולים.
ויש גם טרנספר "למראית עין". תהיו רגועים: אף אחד לא זז או נעקר מביתו. במקום להזיז אנשים, מזיזים את הגבול (איפה שזה אפשרי). מפת המדינות לא שורטטה ע"י הקב"ה, ולא ירדה לעולם מהר סיני, בבחינת כזה ראה וקדש. צריך להזכיר למי ששכח: גבולות הקו הירוק אינם סופיים, אלא תוצאה של הסכם שביתת נשק.
מזכיר המדינה בעבר היהודי-אמריקני הנרי קיסינג'ר הביע את דעתו בזכות ה"טרנספר" הזה. גם איש השמאל, סגן שר הביטחון אפרים סנה, תמך ברעיון. מעצבי דעת הקהל בישראל, היו עוזרים בשיווק התוכנית הזאת, אלמלא צידד בה אביגדור ליברמן. ועל זה אמר פעם קיסינג'ר: "לישראל אין מדיניות חוץ, הכול מדיניות פנים".
למי ששכח: דווקא השמאלנים היו אלה שהניפו את השלטים עם הסיסמאות: "הם שם ואנחנו כאן", ו-"שתי מדינות לשני עמים". ואם ליוסי ביילין מותר לאמץ את סיסמת הימין "אל תתנו להם רובים" (Ynet / 16.4.07), מותר לימין לאמץ את סיסמת השמאל "הם שם ואנחנו כאן". סימון הגבול מחדש, יעשה חסד עם שתי האוכלוסיות העוינות. הקטנת החיכוך, היא סיבה אחת מתוך הרבה... (במאמר הבא- כל הסיבות!)
