עורכי הדין כפופים לשיפוט משמעתי על-פי חוק. עו"ד שעובר על כללי האתיקה המקצועית צפוי לעמוד לדין לפני ביה"ד המשמעתי של לשכת עורכי הדין וביה"ד מוסמך להטיל עליו עונשים שונים ואף לפסול את רשיונו.
לאור כוחו הרב של ביה"ד המשמעתי והשפעתו על ציבור עורכי הדין, יש חשיבות רבה שמינוי השופטים ייעשה כדין וכי יתמנו אנשים ראוים לתפקיד. האם זה המצב?
החוק קובע ששופטי ביה"ד המשמעתי ייבחרו על-ידי ציבור עורכי הדין במחוז השיפוט. לדוגמא - עורכי הדין במחוז חיפה הם אלה שצריכים לבחור את השופטים בבחירות חופשיות.
זהו רעיון חדשני מאוד, שקיים בכמה ממדינות ארה"ב לגבי בחירת שופטים בבתי המשפט. הציבור בוחר בהם ולא "ועדה מסדרת". המנגנון הזה אומץ בישראל לגבי שופטי ביה"ד המשמעתי אך למרבה הצער הוא לא מיושם. למיטב ידיעתי מעולם לא התקיימו בחירות לביה"ד המשמעתי.
לשכת עורכי הדין מחולקת למחוזות. הלשכה נתלית בסעיף בתקנות שקובע שאם לא עלה מספר המועמדים על מספר השופטים שניתן לבחור, ימונו כל המועמדים לשופטים ולא יהיו בחירות.
הטענה של הוועד המחוזי היא שהוא מינה את השופטים באופן אוטומטי כיוון שמספר המועמדים לא עלה על התקן. הבעיה היא שהטיעון הזה חוזר על עצמו עשרות שנים והוא לא אמין. לא יתכן שכל פעם שמתקרב מועד הבחירות (אחת למספר שנים) מספר המועמדים לא עולה על התקן. אם התקן בחיפה למשל הוא 45 שופטים - לא הגיוני שפעם אחר פעם מספר המועמדים יהיה בדיוק 45.
הטיעון הוא מפוקפק ומעורר חשד שהועד המחוזי בוחר את השופטים. מצב זה אינו חוקי. ראשית, זוהי הפרת חוק. החוק קובע ששופטי ביה"ד ייבחרו על-ידי ציבור עורכי הדין ולא על-ידי הוועד המחוזי. בחירת שופטים על-ידי גורם לא מוסמך משמיטה את הבסיס החוקי לפעולת ביה"ד. השפיטה שלו היא חסרת תוקף. החלטותיו ופסקי הדין שלו ניתנו תוך חריגה מסמכות והם בטלים ומבוטלים.
חמור מכך הוא ההבט המהותי. הוועד המחוזי הוא הקובל בביה"ד המשמעתי. הוא מגיש את הקובלנה נגד הנאשם. מעמדו מקביל לתובע במשפט פלילי. הדבר דומה לכך שהיועץ המשפטי לממשלה, שעומד בראש התביעה, יבחר את השופטים שידונו במשפטים שהוא מנהל.
מצב זה גורם לתלות של השופטים בקובל. קיים חשש חמור מאוד למשוא פנים ולמשפט מכור.
הסדר זה זכה גם לבקורת של בג"צ, ובעקבות ההחלטה יזם משרד המשפטים הצעת חוק שמפקיעה את השיפוט המשמעתי מידי הלשכה. לדעתי, אין צורך בכך. החוק הוא חוק טוב וראוי להרחיבו גם על בחירת שופטים לבתי המשפט. כאמור שיטה זאת קיימת בכמה ממדינות ארה"ב והיא מחייבת דיון לפני שפוסלים אותה על הסף.
הבעיה היא לא בחוק אלא בתקנות, היינו חקיקת המשנה שנועדה לבצע את הוראות החוק. התקנות עמומות. נקבע בהן שבחירת שופטים תיעשה על-ידי הגשת רשימות מועמדים לועד המחוזי. כל הרשימות מאוחדות לרשימה אחת והועד המחוזי בודק אם מספר המועמדים עלה על התקן. אם המספר עלה - ייערכו בחירות. אם לא עלה - ימונו כל המועמדים באופן אוטומטי.
התקנות לא קובעות מי מגיש את הרשימות. נניח שעו"ד פלוני רוצה להיות שופט. מה עליו לעשות? התקנות לא אומרות דבר. בפועל עורכי דין שרוצים להגיש מועמדות פונים לחברי הוועד המחוזי ושם בדרך שנסתרת מעיני הציבור מתבצע הליך בחירה.
יש לקבוע מנגנון ברור להגשת מועמדות למשרת שופט. כמו כן יש לקבוע ועדת קלפי שלא תהיה מורכבת מחברי הוועד המחוזי. כאמור הועד המחוזי הוא קובל ולא צריך להיות מעורב בבחירת השופטים.
הלשכה צריכה ליזום את תיקון התקנות. גם ציבור עורכי הדין צריך להשמיע את קולו. הנושא נוגע בנפשם של רבבות עורכי דין, ומשום מה הוא לא מטריד את מנוחתם.
