הרשימה הזו לא תעסוק בשאלה אם מרגלית הר-שפי ראויה למחמאות או שמא לגינוי.
והיא גם לא תעסוק בשאלה אם עמי איילון - האיש שהיה מופקד על בטחוננו, ועתה הוא מתיימר להנהיג את המדינה המיוסרת הזו - אם עמי איילון זה, הוא איש נבון וחכם, או שמא הוא סתם איש טיפש.
והיא אפילו לא תעסוק בשאלה כיצד זה האיש האחראי הזה עמי איילון - האיש התוקף השכם והערב את אלה שהוא מכנה "מנהיגות חלולה" - כיצד זה דווקא הוא מלהג באסיפת בחירות ומנופף לעומת שומעיו באינפורמציה שלדבריו הוא יודע "מודיעינית" מתוקף תפקידו כראש השב"כ.
מרגלית הר-שפי הורשעה כזכור, ונדונה לתשעה חודשי מאסר בפועל, עקב כך שידעה - כך קבע בית המשפט - שיגאל עמיר זומם לרצוח את ראש הממשלה, ולא עשתה דבר למנוע את הפשע.
וכך, מילה במילה, קבע בית המשפט העליון - בלשונו הציורית של השופט חשין - את המיוחס למרגלית הר-שפי:
"מיצבור הראיות שנערמו בתיק בית המשפט, כמותן ואיכותן של הראיות, כל אלה מעלים מסקנה - מעבר לספק סביר - כי המערערת ידעה שיגאל עמיר הוגה -זומם, מתכנן ומתכוון לבצע מחשבת-רשע לרצוח את ראש הממשלה; ידעה - ולא עשתה דבר; לא דיווחה לרשויות על שידעה ולא נקטה בכל אמצעי סביר אחר למנוע את ביצוע המעשה. המערערת ידעה כי יגאל עמיר רציני בכוונותיו; ידיעתה היתה ידיעה ממשית, ידיעה ברורה; היא האמינה כי יגאל עמיר מתכוון אומנם לבצע את מחשבת-הרשע שהגה. זו המסקנה המתבקשת מן הראיות שבאו לפני בית המשפט, והכל כנדרש להשלמתה של עבירת אי-מניעת פשע. לא אך מידע אחד נקלט בהכרתה של המערערת אודות מחשבת-הזדון של עמיר. פיסות-המידע - מהן פיסות גדולות מהן פיסות גדולות-מגדולות - באו תכופות, בזו-אחר-זו: עוד זו באה והנה זו באה אחריה. הך פטיש עלה וצנח. עוד מידע ועוד מידע ועוד מידע - עד להיווצרותה של "מאסה-קריטית", עד לבריאתה של "ידיעה". יתר-על -כן: הצטברות פיסות-המידע, אלו-על-גבי-אלו, לא זו בלבד שהיה בה כדי לשלול מקריות ואפשרויות פירוש חלופיות לכל אחת מאותן פיסות מידע לעצמה - אפשרויות פירוש תמימות - אלא שנודע לה לאותה הצטברות של מידע אפקט סינרגטי מובהק. כל הסימנים מורים אל מקום אחד וכל הדרכים מוליכות אל אותו מקום; ובבואנו אל המקום וידענו כי אין מנוס מהסיק מסקנה אחת, מסקנה אחת ויחידה: המערערת ידעה, ידעה במפורש, אודות כוונתו ותוכניתו הרעה של עמיר לרצוח את יצחק רבין נפש".
עד כאן הציטוט מפסק הדין של בית המשפט העליון.
הקביעה המרשימה והמשכנעת הזו של השופט חשין מראה בעליל, שבית המשפט שוכנע באשמתה של מרגלית הר-שפי - לא על סמך הוכחה ישירה, אלא על סמך
מסקנה של בית המשפט - הנשענת על מיצבור של ראיות נסיבתיות.
עד שבא עמי איילון, ובאסיפת בחירות באשקלון - כך על-פי דיווח ב-Ynet - קובע לא פחות מאשר את הדברים הבאים (ציטוט מ-Ynet):
"הר-שפי לא ידעה שיגאל עמיר רוצה לרצוח את ראש הממשלה. אני יודע את זה מודיעינית, אני הייתי ראש השב"כ. היא שילמה מחיר על הבריחה של המנהיגות החברתית ושל הרבנים שלא שמו קווים אדומים, אותם רבנים שהוציאו דין רודף לא עמדו לדין. אני יודע שהיא לא העלתה על דעתה שהוא יהרוג את ראש הממשלה. הר-שפי היתה חלק מהמציאות המטורפת". הדברים המאוחרים הללו של ראש השב"כ לשעבר - העומדים בניגוד קוטבי לקביעת בית המשפט - מדברים בעד עצמם.
אם נשווה בין שני הטקסטים - זה של השופט חשין עם זה של עמי איילון - נראה שקביעת בית המשפט, כפי שראינו, היא מסקנה על סמך מיצבור ראיות נסיבתיות, ואילו מנגד, קביעתו - ההפוכה - של עמי איילון, כך נראים הדברים, אינה נשענת על מסקנה, אלא על דבר מה שנראה כמו הוכחה ישירה ("אני יודע את זה מודיעינית").
ההנחה כמובן היא, שראש השב"כ - כשאמר את שאמר - לא ראה דברים מהרהורי לבו.
היעלה, אפוא, על הדעת - בעקבות הגילוי החדש והמאוחר הזה של ראש השב"כ - להשאיר את הרשעתה של הר-שפי על כנה, מבלי לברר באופן מעמיק את פשר דבריו אלה של איילון? בשום פנים ואופן לא!
ואם יתברר שדבריו אלה של איילון אינם דברים בעלמא של מנהיג חלול, אלא יש בהם בדברים הללו ראייה קבילה לבית המשפט, כי אז ראוי וחובה לקיים למרגלית הר-שפי משפט חוזר - גם אם יהיה צורך לקיימו בדלתיים סגורות.
