12 ביולי 2006 סיור של צה"ל נתקל במארב של חיזבאללה על גבול לבנון, שני חיילים נחטפים, אחרים נפגעים, טנק של צה"ל פותח במרדף אחרי החוטפים, מקבל פגיעה ישירה ושמונה חיילים נהרגים.
ממשלת ישראל מתכנסת, הרמטכ"ל ואלופי צה"ל מגיעים לישיבת הממשלה, כעבור שעה יוצא ראש הממשלה לעיתונות: "לא עוד. אנחנו נחזיר את החטופים בכוח, תנו לצה"ל 4 שעות והחטופים חזרה בידינו."
מטוסי חיל האוויר מפציצים את נמלי הים והאוויר של לבנון, עמדות התצפית של החיזבאללה באזור הגבול מושמדות, חולפות 4 השעות - והחיילים עדיין לא כאן.
חברת הכנסת נאווה חלמון מסיעת אֶרֵס פונה לראש הממשלה בכתב, "אנא הסבר לי אדוני מדוע אינך מקיים הבטחתך לשחרר את החטופים בתוך 4 שעות", ראש הממשלה מרים לה טלפון ואומר לה "ח"כ חלמון, את יודעת, אני לא פרג', יש מציאות ובמציאות יש אילוצים, ואני צריך הרי להיזהר שלא להידרדר למערכה כוללת, בייחוד כשאני כזה טירון בתפקיד, ושר הביטחון שלי גם, והרמטכ"ל בכלל בא מחיל האוויר".
כל העיתונים צועקים, "להחזיר ת'חטופים בכוח, לשבור להם את העצמות" - כל הפוליטיקאים גם כן, משמאל ומימין.
ופתאום נכנסת היועצת המשפטית של משרד ראש הממשלה למשרדו ואומרת לו, "חלמון הגישה בג"צ ובג"צ מבקש שנבוא ונסביר מדוע לא עמדנו בהתחייבות לשחרר את החטופים בתוך 4 שעות, ומתי בכוונתנו לעשות כן".
"מה, הם נפלו על השכל הבג"צ הזה?", שואל ראש הממשלה, "אני לא יכול לנהל מדינה ומלחמה שאת שלביה הטקטיים והאסטרטגיים מנהל הבג"צ מעלי, שלחי את הפרקליטות לבג"צ ושיוציאו אותנו מהבוץ הזה".
בדיון מודיעה הפרקליטות בשם ראש הממשלה כי ראש הממשלה סובר שהבג"צ התחלק על השכל, שהוא (ראש הממשלה) לא מוכן לרקוד לפי החליל שלהם, וכי בג"צ הכניס את המדינה לבוץ. לגופו של עניין מודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי ראש הממשלה לא נסוג בו מהחלטתו, אך יש לו קשיים למלאה והוא יעשה את כל המאמצים בדרג הצבאי והמדיני לשחרר את החטופים בהקדם.
בית המשפט מתפוצץ על הפרקליטות, "אנחנו רוצים תאריך עכשיו, זהו ביזיון של בית המשפט, אנחנו נפעיל סמכותנו שלא יהיה עוד כדבר בישראל, ראש הממשלה לא יזלזל כך בבית המשפט, NEVER AGAIN".
ראש הממשלה, איש ישר וחכם מעין כמוהו, מבין שייצוגו על-ידי הפרקליטות אפעֶס לא נראה רציני, בינתיים הוא חוקר גם את קציני הצבא, ומבין שאין כל אפשרות להחזיר את החטופים בכוח הזרוע, הוא מבין שצה"ל לא ערוך למלחמה הזו, וכי נדרש ניעור רציני של אבק וחלודה טרם מסלימים את המהלך.
הוא יוצר קשר דרך התיווך הגרמני עם גורמים באירופה הקרובים לחיזבאללה, ונוקב את שעת נצירת האש, ה-13.7 בחצות. בדיוק בשעה הזו מפסיקה האש משני צדי הגבול.
העיתונות מבקרת, החברים לשלטון מעקמים פרצוף, המדינה נכנסת למהלך מאוד מאוד רציני וחשאי של היערכות להשמדת החיזבאללה ככוח צבאי, תוך פקיחת עיין משמעתית על הקורה בגבול הסורי, ובייחוד מערך הטילים ארוכי הטווח של סוריה.
על הבוקר נמצאת שמחה חלמון שוב בבג"צ וטוענת, שראש הממשלה עבד על הבג"צ לכל אורך הדרך, מכר לוקשים. הוא הבטיח לבית המשפט קודם ארבע שעות, אחרי זה קיבל עוד כמה שעות ועכשיו הוא בכלל עצר את האש.
בית המשפט מאבד את עשתונותיו, "זוהי חוסר עקביות, הוא משטה בבית המשפט, הבטיח להחזיר אותם בתוך 4 שעות, אחרי זה 8 שעות, ועכשיו נעצרה האש לחלוטין", חוזר בית המשפט על טענותיה של חלמון.
ראש הממשלה, אשר ניסה מראש להימנע מכך שנציגי הפרקליטות ידבררו אותו בדיון, פירט בתצהיר את כל המניעים שהביאו אותו לשינוי מדיניותו, ובכללם הסביר כי נקט בהליך הפשוט של איזון אינטרסים, פריסת השיקולים ומתן משקל לכל שיקול, הוא אמר כי אחרי שחקר את הצבא הבין שמדובר בחודש וחצי מלחמה עם כמה מאות הרוגים, עם נזק אדיר לצפון ועם נזק אדיר לכוח ההרתעה של ישראל, וכאשר הסיכוי להחזיר את החטופים, כאשר חלפו 4 השעות הראשונות - הוא אפסי.
רק לאחר שהרכב הבג"צ עלה ל-81 שופטים (העלו אפילו כמה שופטים באוב על-מנת להשלים את ההרכב חסר התקדים הזה) קיבל בית המשפט החלטה שצידדה בעמדתו של ראש הממשלה, ובית המשפט אישר את הפסקת האש, תוך שהוא יורה חיצים מחודדים לכיוונו של ראש הממשלה, על כי הוא מזלזל במערכות השלטון ובבית המשפט, על כי הוא מתחייב בפני בית המשפט ולא מקיים.
זהו הסיפור האמיתי של מלחמת לבנון השנייה, מלחמה אשר הסתיימה 36 שעות אחרי שפרצה, עם נזקים מזעריים, אך עם כוונה ברורה, למנוע מהצד השני את ההזדמנות הבאה, על-ידי היערכות מקיפה למתקפה משולבת על החיזבאללה, והשמדתו ככוח לוחם.
ומי זה בכלל וינוגרד, זה לא איזה רוטב ששמים על סלט חסה?
