"האיש שחשב שאשתו היא כובע" הוא שם של ספר המתאר הפרעות נוירולוגיות והתנהגותיות שונות, שנכתב ע"י אוליבר סוקס. התופעה על שמה קרוי הספר היא של אדם שרואה פרטים בתמונה אך לא יכול לראות את התמונה כולה, כך שפריט כמו שיער שהיה על כובעו נתפס ככובע וכשיצא מהבית וראה שיער על ראש אשתו ניסה "לחבוש" את ראש אשתו.
לאנשי צבא זוטרים זה יתרון עצום לראות את הפרטים הקטנים. לעומת זאת לאנשי צבא בכירים וקובעי מדיניות היכולת לראות את כל התמונה היא מכריעה בחשיבותה (במלחמה האחרונה הכישלון היה בשתי הרמות!).
משקמה מדינת ישראל ועד היום היה רק אחד מנהיג אחד שלא "חשב שאשתו היא כובע" והוא בן-גוריון. עם כל הטעויות שהוא עשה, מעשיו קיימים, והבנת התמונה הכוללת לטווח ארוך מצויה בם.
בגין חשב ששלום עם מצרים הוא "כובע"! כבר בתקופתו היה ברור שבמצרים יש עשרות רבות של אוניברסיטאות במעלה הנילוס המובילות מגמה של הקצנה איסלאמית פשיסטית, ושזה ייקח כמה שנים והמהפך יבוא, אך הוא לא ראה את הפרטים המרכיבים את התמונה הכוללת אלא רק פרט אחד בתמונה הכוללת (קצוות שער) ופרט זה הפך בעניו לחזות הכול ("כובע").
רבין ו"כובע שלום" המופלא שלו, לא ראה את תהליכי ההקצנה אצל המוסלמים ממערב לירדן וייצר בדמיונו הקודח "כובע" הנקרא בפיו "קורבנות השלום".
גם בנימין נתניהו ראה רק את ה"כובע" והחזיר את חברון, ערש האומה היהודית, למוסלמים, תמורת... נוצה ל"כובע".
אהוד ברק ממשיכו, איש הטפלון, המתעשר החדש, ראה על ראשו של יאסר, מגבעת של ג'נטלמן ולא כאפיה של רוצח מוסלמי פשוט.
אריאל שרון ראה בגירוש יהודי חבל עזה, הזדמנות להלביש על ערביי עזה "כובע" של מלחמת אחים (מוסלמים במוסלמים), אך לא ראה את כל התמונה, שבה קיימת השתלטות החיזבאללה ועליית מדרגה ביכולות הצבאיות של המוסלמים בעזה.
אהוד אולמרט הודיע שלא נפסיק להילחם עד שיוחזרו שלושת השבויים (אין מה לחכות שהוא "יאכל את הכובע"). למעשה הוא השתמש ב"כובע" באופן יצירתי ועסק באיסוף כסף בכרמיה ובחשבונות הבנק של אנשים אחרים וכיום היה נותן כל "כובע" שבעולם כדי להיעלם מהציבוריות הישראלית ו"לעשות לביתו".
לסיכום, התופעה שכל הצמרת השלטונית רואה "כובעים" במקום שהם לא נמצאים, צריכה להדאיג את הציבור - זוהי מחלה נוירולוגית קשה, שכנראה לא מדלגת על אף מפלגה ותוקפת את כולם ללא הבדל יושר ועושר!!!
