שיטה נפוצה בישראל היא לייבא פתרון קסם לבעיה טורדנית ממחוזות רחוקים. פעם אחר פעם זה נכשל, אך לא לומדים לקח. ניקח לדוגמא את ההצעה כי לימודים אקדמים ימומנו בעזרת הלוואות שהסטודנט יחזיר לאחר תום לימודיו, הצעה המיובאת מאוסטרליה, שם כנראה שיטה זו עובדת טוב.
רק מה? רעיון זה לא לוקח בחשבון כי הסטודנט הישראלי מבוגר בשלוש שנים מעמיתו האוסטרלי. כי בגלל מחירי הדיור, לאחר לימודיו יבנה את חייו בעזרת משכנתה לעשרות שנים, וכי השכר בשרות הציבורי למרבית המקצועות האקדמיים מתחיל משכר מינימום ומגיע אחרי שנים רבות בקושי לשכר הממוצע במשק.
קל להביא כדוגמה רופאי שיניים, אך אין זו דוגמה מייצגת. יסבירו המציעים איך משכר מורה מתחיל ניתן לממן מחיה שוטפת, גידול ילדים, החזר משכנתא, ומעל כל זאת להחזיר הלוואות שמימנו לימודים אקדמיים. כך גם פסיכולוגים או עובדים סוציאליים או מהנדסים בשרות המדינה, רופאים ומי לא. וכך גם עורכי דין בשוק הפרטי, או פקידי בנקים וכן הרבה בעלי מקצוע אקדמי אחרים.
פתרון קסם אחר המדגים כשלון זו תוכנית ויסקונסין. בישראל מבנה כלכלי שונה לחלוטין מארה"ב, מערכת שכר אחרת, מערכת מיסים אחרת, מערכת סוציאלית אחרת, ודפוסי התנהגות שונים לחלוטין. מדוע חשב מי שחשב כי תוכנית ויסקונסין תצליח בישראל? לחכמי האוצר הפתרונים.
מעניין כי כאשר עולה פתרון קסמים מיובא הנוגע למקבלי ההחלטות במשק, לחברי הכנסת והממשלה עצמם, פתרון זה ידחה עד לאינסוף, ויקוימו דיונים וועדות עד שהנושא ימות מזיקנה. כך ההצעה ליישם את השיטה הנורווגית האומרת כי חברי ממשלה יפסיקו לכהן כחברי כנסת, מסתובבת כבר שנים, אך לעולם לא תגיע לכלל מימוש. קל לקבל החלטות להכביד על הציבור, קשה יותר לוותר על מטרית החסינות, שמא יידרש שר לתת את הדין על מעשיו.