1. אני חושש כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה; שבט יהודה מתנתק משבטי ישראל, ונוצרת מדינת "יהודה" לצד "מדינת ישראל". ומהו הרקע לתחושתי: מאז הגירוש מעזה וצפון השומרון, תומכי "המחנה הלאומי", מגיבים בבוז ולעג למוסדות השלטון (הכנסת, הממשלה, וגם כלפי בתי המשפט); מאידך - מחנה השמאל, נעשה יותר קיצוני, עד כדי תמיכה בכינון "מדינת כל אזרחיה" וביטול חוק השבות! (משמע - ביטול מדינת ישראל, כפי שנחזתה בשנת 1948).
שתי הגישות הללו, אינן יכולות "לגור" יחדיו, וככל שהן מתרחקות זו מזו, גדל הסיכוי להינתקות פיזית בין גב-ההר ובין השפלה! או חו"ח מלחמת אזרחים!
2. הקרע בין המחנה-"הלאומי" ומחנה "השמאל", אינו מתבטא רק בתחומים: גודל א"י, היחס כלפי "האזרח" הערבי, שאלת הקמת מדינה פלשתינית בין הים-לירדן; אלא גם בזיקה בין האזרח היהודי והדת, והשאלה - האם לעם היהודי דרושה ארץ משלו? (כפי שהשמאל שואל כיום).
3. א. מחד-קיימת קבוצה של אזרחים, שהינם יהודים עפ"י מוצאם, אך מגדירים עצמם "כישראלים", ומבקשים לחיות לצד אזרחים ערבים, תחת דגל משותף, הימנון משותף, ללא כל קשר למוצאם ועברם.
ב. לצידם, קבוצת אזרחים, הרואים עצמם כיהודים-ישראלים, המוכנים לחיות לצד אזרחים ערבים, אך תחת הגדרה של מדינה יהודית ודמוקרטית.
ג. מאידך - מצויים אזרחים יהודים, הרואים עצמם כיהודים החיים בא"י, שנועדה להיות מדינה לעם היהודי ולגר המסכים להגדרה זו (רוב אנשי המחנה הלאומי).
ד. לצידם, קבוצה, הרואה במדינת ישראל, אך ורק ביתו של העם היהודי, ולכן על האזרח הערבי כאן, לעקור למדינת ירדן שהיא פלשתין; וכל עוד מתקיים מצב מלחמה בינינו ובין העולם הערבי, יש לשלול מהאזרח הערבי, אפשרות לבחור ולהבחר למוסד המחוקק של המדינה.
4. הקרעים הנ"ל הולכים ומתרחבים, ומוסדות השלטון (לרבות חלק ממערכת בתיהמ"ש) מתייצבים יותר ויותר לצד זרם אחד בעם, הפועל לישום מדינת כל אזרחיה!
כיצד הדבר מתבטא: א. פרקליטות המדינה נמנעת מלהגיש כתבי אישום נגד אזרחים ערבים הקוראים בפומבי, לתמיכה "בהתנגדות" לישראל (קרי - חיזוק הפלשתינים וחיזבאללה במאבק נגד הישות הציונית).
ב. בג"צ מאשר השתתפות רשימות ערביות בבחירות לכנסת, למרות שראשיהן מכריזים על עצמם כפלשתינים, וחלקם פועל להקמת מדינת כל אזרחיה!
ג. הקואליציה בכנסת, מתנגדת לחוקק חוקים המבטאים את הפן היהודי של מדינת ישראל!
ד. אין אכיפה של הרס בתים לא חוקיים בישובים ערבים; מאידך - אכיפת הרס בתים (גם חוקיים) של יהודים ביו"ש.
ה. בג"צ מחייב את הממשלה, להשוות את תנאי האזרח הערבי לאזרח היהודי, למרות שהדבר נוגד את מגילת העצמאות ואת האינטרס הקיומי של העם, ולמרות שמעולם - שוויון שכזה, לא עוגן בבירור - בחוק כלשהו! (דהיינו, ע"ס חוק "כבוד האדם וחירותו", בג"צ מורה על הקצאת כספים - אדירה והקצאת קרקעות-לציבור הערבי).
ו. למרות שמדינת ישראל מוגדרת כמדינה יהודית, בג"צ מתיר יבוא ומכירת חזיר, אוסר על יהודים להכנס להר-הבית ומערת המכפלה (אלא בכפוף להוראת הוואקף המוסלמי), אינו מורה על סגירת עסקים בימי חג ושבת (אלא אם עסקינן בהפרת חוקי עזר עירוניים, וחוק שעות עבודה ומנוחה).
ז. הרשימה ארוכה, ואין טעם לפרטה!
5. על-רקע הנ"ל, נשאלת שאלת השאלות: לאן וכיצד מושכים את "העגלה" הקרויה מדינת ישראל?
קודם שנשיב, נציין מספר עובדות יסוד, והן:
א. כינון מדינה לעם היהודי, הוכרז ע"י האו"ם ביום 29.11.47.
ב. מגילת העצמאות הינה מסמך יסוד המדינה, ובה אין איזכור להיותה דמוקרטית אלא רק - יהודית (בג"צ קבע כי מסמך זה הינו דקלרטיבי בלבד; הכיצד - אם על-פיו הוקמה מועצת העם הזמנית?!).
ג. לא יתכן כי כל אחד יחליט לעצמו, מהם גבולות המונח: יהודי! שכן היותנו מדינה יהודית, פירושה כי עלינו להתבסס על המשפט העברי (ופירושו כיום).
ד. לפיכך, כל אזרח ישראלי (יהודי וערבי) המתנגד להיותנו מדינה יהודית שנועדה לעם היהודי, הינו בגדר מורד ופורע חוק!
ה. העובדה כי שופטים, אקדמאים ועיתונאים, "קובעים" לכלל הציבור, מהי מדינת ישראל וכיצד עליה "להראות", אינה עושה את הקביעות הללו - לנכונות! החמור מכל, הינו התבססות אקדמית ועיתונאית על שופטי בג"צ, למרות שאלו - מעולם לא הוסמכו להכריע בגורלו של העם היהודי!
6. הגיעה העת לחתוך בבשר החי, כדי להוציא את המורסה מגוף החולה!
ומן המשל אל הנמשל המחנה הלאומי אינו מסוגל להשלים עם מדינה שמשפטה אינו מושתת על הדין העברי, שופטיה אינם מיישמים את עיקרי היהדות! (אי-הפעלת עסקים בשבת וחג, מניעת יבוא ומכירה של בשר פיגולים וכד'); ומחוקקיה - מתעלמים מהאינטרסים הקיומים של העם היהודי (הגדרת זהות יהודית למדינה, והעמדה לדין של כל אזרח הפועל לאיין קיום מדינה יהודית).
7. א. אל יספרו לציבור, כי המדינה הוקמה בידי חילונים (תנועות הפועלים השונות), ולכן כל מי שבא לכאן לאחר 1948, חייב לקבל מוסכמה זו!
תנועות הפועלים לא יסדו את המדינה, אלא השתלטו על הנהגת הישוב, ועם קום המדינה, הקימו מוסדות שלטון ומשפט שהיו בבואה לקו הפוליטי שלהם!
ב. אליבא יוסי שריד, לא היתה מלחמה של תנועות שחרור בא"י נגד בריטניה, שכן זו החליטה מרצונה להסתלק! אם כן, קל וחומר שאין להגנה ולפלמ"ח "מניות יסוד" בהקמת המדינה!
ג. אם נאמץ היות - מ.י. חילונית, אזי חובה היה על הממשלה הראשונה, לחוקק חוק מפורש לעניין זה, ולפטור כל אדם דתי משירות בצה"ל! (לא יתכן כי אזרח דתי יסתכן בחייו, אך אלו ינוהלו עפ"י השלטון).
8. בפני המחנה הלאומי עומדות שתי ברירות: להתנתק מהשלטון או להתנגד לו (דהיינו, לכונן מדינה בתוך א"י או קאנטון, או להתנגד למציאות דהיום).
א. אני שולל לחלוטין את אופציית "ההינתקות", לאור הנימוקים כדלקמן:
1) השלטון הקיים, אינו חוקי שכן האסיפה הלאומית שנבחרה ב-1949, מעלה בתפקידה (הכריזה על עצמה ככנסת ראשונה, למרות שלא חוקקה חוקה, או חוקי יסוד לעניין שיטת שלטון ומשפט). כך סבור בעקיפין, גם השופט (בדימ.) מישאל חשין (ראה בג"צ 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי). לכן, מדוע על הצד הצודק להתנתק "מרכושו" - המוחזק שלא כדין אצל האחר?
2) מבחינה גיאו-פוליטית, אין מקום לכינון שתי מדינות קטנות בין הים לירדן.
3) כינון מדינת ישראל לצד מדינת יהודה, יביא בהכרח, לסיכון גבולותיה וחיי אזרחיה של האחרונה; שכן תוך שנים ספורות, הרוב הערבי ב-מ.י., ישתלט על מוסדותיה, ויהפכה למדינה ערבית.
ב. האפשרות היחידה שנותרה למחנה הלאומי, הינה להתנגד לקיים ולנסות לשנותו, שכן אנו לא מצויים בדמוקרטיה, אלא "בדיקטטוקרטיה", שבה "החוק" החליף את האלוהים! (בשנת 1948 היה חוק שהקים מדינה יהודית; 50 שנה אח"כ, בא לעולם חוק אחר: מדינת ישראל היא יהודית ודמוקרטית; כ-10 שנים אח"כ: לקראת - מדינת כל אזרחיה)!
9. לדאבוני, הראויים להנהיג את העם לא מצויים כיום בקרב המפלגות, אלא מחוצה להן, וכדי לאפשר להם לתפוס מקום ליד ההגה, יש לשנות לחלוטין את "כללי המשחק".
10. מה יהיה אופי ההתנגדות ודרגת השינוי? (בתמצית, שכן על כך יכתב מאמר נפרד):
א. הכנסת תדרש להתפזר, כדי לאפשר קיום בחירות מיוחדות "לכנסת מכוננת"; שתהיינה אישיות ולא מפלגתיות. הגורם שיפקח עליהן יורכב משלושה אישים: נשיא המדינה, יו"ר הכנסת, מבקר המדינה (ולא ועדת בחירות מטעם הסיעות בכנסת, ולא בג"צ). הכנסת המכוננת תפעל למשך שנה בלבד, כאשר כל תפקידה, לחוקק שיטת שלטון ומשפט; ואז יערכו בחירות לכנסת ה-18, עפ"י החוק החדש!
ב. הבוחרים לכנסת המכוננת יהיו רק אזרחים אשר יחתמו בקלפי על הצהרה לפיה הם מכירים במ.י. כמדינה יהודית שנועדה לשמש בית לאומי לעם היהודי ולגר המסכים לכך!
ג. והיה ותוך שנה מהיום, הכנסת הנוכחית לא תתפזר, יגיע שלב ההתנגדות הפאסיבית שיכלול לדוגמא: סירוב לקיים חוקים בלתי חוקיים בעליל!
ד. יתכן כי רק מעטים יעזו לממש את השלב הנ"ל, ונגדם תופעל המשטרה ומערכת המשפט; אך אין ספק כי יבוא היום, שבו יותר ויותר אזרחים יצטרפו, וזאת בלית ברירה! הדבר יתרחש כאשר ממשלת השמאל תגרש עוד יהודים מיו"ש, כאשר גל האלימות ברחובות יגבר, וכאשר הציבור הערבי ירים ראשו - יותר גבוה מאשר כיום!
ה. אם חו"ח, יתרחש התסריט הנ"ל, המרחק בין זה ובין מרי אקטיבי יהא מאוד קטן! ואז כלל לא ברור, אם מפקדי צה"ל ישקיפו על הנעשה, ויסכימו להשמע להוראות הדרג המדיני (שזה מכבר הם חלוקים עליו!).
11. אני מציע לכל מחנה השמאל, שלא יסיק מסקנות מהפינוי מרצועת עזה! אז, המחנה הלאומי הולך שולל ע"י רוב ראשיו ורבניו, ולכן הפינוי נעשה ללא התנגדות וללא אלימות. פינוי עמונה, היה רק דוגמא, לניצנים של התנגדות! והניסיון לפנות את רוב ישובי יו"ש (תוכנית ההתכנסות), יביא לידי מלחמת אזרחים! שכן, אין עסקינן רק בקביעת גבולות חדשים, אלא בכינון מחדש של מ.י., והפעם תוך הדגשת היותה חילונית ואנטי יהודית!
12. מלחמת "לבנון השנייה", מהווה תזכורת לאימרה ידועה: לעולם אין לדעת כיצד מלחמה מסתיימת! אין ספק כי אילו חברי אצ"ל, לח"י והציונות הדתית היו יודעים בשנת 1948, כיצד תראה מ.י. בשנת 2007, לא היו מסכימים לפירוק ארגוניהם, והיו מתנגדים בכוח להשתלטות מפא"י ומפ"ם על המוסדות הראשוניים של המדינה.
לכן, אזרח, יהודי החפץ בחיים, לא יעמוד מנגד ולא יבליג, גם אם יאיימו עליו, שכן אין לאן לברוח! וכאשר מעמידים אדם עם גבו לקיר, הברירה שנותרה הינה - להיאבק ולא להיכחד.
