הדוח הונח על השולחן וכולם כאחד קפצו להאשים את רה"מ אהוד אולמרט ואת שר הביטחון עמיר פרץ. אין ספק כי אשמה גדולה רובצת לרגליהם. אין ספק ש"מנהיגים" אלו לא הנהיגו ולרוע מזלנו אף לא הונהגו על-ידי הדרג המישני (במקרה זה - הרמטכ"ל). אלא עשו מה שעשו בשביל כי היה ברור שצריך לעשות.
אם נביט שניה לכנסת שלנו, נבחרי העם שלנו נראה שלמעשה זוהי כנסת מרוסקת הבנויה מבלבול חושים. ראשית קדימה, מפלגה שכל מה שהצהירה על עצמה מיום שהוקמה ועד היום זה שהם מתאחדים מסביב למנהיג (זה או אחר, לא ממש חשוב מי) ללא שום כיוון. אין כיוון מדיני, אין כיוון ביטחוני, אין כיוון כלכלי. ישנם שם בליל אנשים ובליל דעות. זוהי קדימה.
הליכוד - התרסק בבחירות ואין מה להרבות במילים על כך. המערך כבר בא מרוסק מהבחירות הקודמות והפעם רק הצטמק עוד במעט. מפגלת הגימלאים - הלא היא מפלגת הפנסיה קיבלה 6 מנדטים. על מי ועל מה? על פנסיה בלבד הלכו להצביע? לא, הלכו להצביע כי מצביעים ולא היה למי, אז שמו גמלאים - כמו קדימה, הם לא הבטיחו דבר.
חלק ניכר מן ההצבעה, עם אחוזי ההצבעה הנמוכים ביותר מאז קום המדינה, היתה הצבעת מחאה. אם נוסיף את אלו שנהגו בעבר להצביע והפעם לא הצביעו נקבל תמונה עגומה עוד יותר.
העם אמר - "אנחנו לא נצביע למוכר לנו, אנחנו נבציע לחדש, לשונה, למוזר, לזה שלא אומר כלום (קדימה) או לזה שאומר מעט (גמלאים) ו... גם עושה מעט וכו'". זאת כנסת של בלבול, זאת כנסת שבה העם עצר.
עם שבחר בראש עיריה, שכולם העידו שנכשל בתפקידו, לראש ממשלה. עם שבחר באיש שכל הידע הציבורי שלו הסתכם בהשבתות המדינה, לשר ביטחון.
אנחנו עם שעצר והתבלבל. אנחנו עם מבולבל שבחר במנהיגים מבולבלים. אין לתמוה ולשאול עצמנו איך יצאו מאיתנו מנהיגים מבולבלים שלא יודעים מימינם ומשמאלם? זה לא הם, זה אנחנו.
עד שלא נחזור לעצמנו, למי שאנחנו כעם ישראל המחובר לכל מה שעם ישראל מחובר, זאת תהיה התוצאה. עד שהעם היהודי לא יתחבר במידה זאת או אחרת לארצו, למסורתו ולאחיו הנמצאים ניוותר מבולבלים.
לא צריך שכולנו נלך לסיירת מטכ"ל ולבסוף נסיים כרמטכ"לים בשביל להתחבר לארצנו - צריך גם אזרחים. לא צריך שכולנו נלך לגור בישוב קטנטן בגליל בשביל להראות שאנחנו פה - צריך גם עירוניים.
לא צריך שכולנו נהיה הרב הראשי לישראל, צריך גם כאלו שרק מריגישם יהודים ויגעו שם במעט. לא צריך שכולנו נלך לארגוני התנדבות, צריך גם אנשי עסקים.
צריך שכל אחד ואחד מאיתנו יהיה בו לפחות קצת מכל דבר ושכל אחד ואחת מאיתנו ירחוש כבוד לאלו המוסרים נפשם בחיבור העם, הארץ והמסורת. זה לא הם, זה אנחנו. כל אחד ואחד ואיתנו צריך לתפוס עצמו ומשפחתו בידיים זה יביא לשינוי המנהיגות, למנהיגות בעלת דרך ברורה ונכונה.
