לבתי-כנסת יהודיים יש עדנה על גבי בולים של מספר מדינות ולכל בול כזה סיפור משלו. הגרמנים, למשל, הקדישו בול מיוחד לבית הכנסת בברלין. בול נוסף הוצא לזכר הקהילה היהודית בעיר זו ובית-כנסת שנשרף על-ידי הנאצים.
לפחות בתחום הפילטליסטי לא קיפחו הגרמנים את היהודים. כך, למשל, הם הוציאו בול מיוחד לציון "ליל הבדולח". הבול מתאר בית-כנסת עולה באש, ועליו הכתובת: "לעולם לא עוד".
הצ'כים הוציאו בול הנושא את דיוקנו של בית הכנסת "על תנאי" בפראג, שהוקם בשנת 1268, ואילו הונגריה הוציאה בול שעליו מתנוסס בית הכנסת בבודפשט.
גם מדינות אחרות, שאינן חשודות באהבה יתרה ליהודים, הלכו בדרך דומה. הודו, למשל, הוציאה בול מיוחד לציון מלאות 400 שנה להיווסדו של בית הכנסת של יהודי קוצ'ין. ספרד, בעלת המסורת הקתולית האדוקה, ארץ "האינקוויזיציה הקדושה" בעבר, הנפיקה בול שנושאו בית הכנסת ההיסטורי בטולדו.
מדינה ידידותית יותר, הולנד, הוציאה במושבתה, סורינאם, בול לכבוד בית הכנסת הפורטוגזי העתיק.
מחקר מקיף יותר מכולן הגדילו לעשות מדינות מרכז ודרום-אמריקה. מפעם לפעם הן דואגות לטבוע בולים של בתי-כנסת יהודיים. במיוחד עושה זאת פנמה. מעניינת, לעומת זאת, העובדה כי לא ארצות-הברית, אף לא בריטניה, או צרפת, טרחו להוציא בול של בית-כנסת. גם רוסיה לא טרחה לעשות זאת ועל מדינות ערב אין כמובן להתפלא.
מטבע הדברים, לא נעלם מקומה של ישראל. אך לעומת 25 בולים של בתי-כנסת, שהוצאו על-ידי מדינות שונות, הוציאה עד כה ישראל רק 16 בולים כאלה. מצערת, אפוא, העובדה כי מספר קטן כל כך של בתי-כנסת בארץ מצאו ביטוי בבולי הדואר שלנו.
לעומת זאת ניתן לומר לזכותה של ישראל כי טרחה להוציא בולים, שנושאיהם בתי-כנסת בגולה, כמו בית הכנסת הגדול במוסקבה, בית הכנסת הגדול בקרקוב, בית הכנסת הגדול בתוניס ובית הכנסת "שארית ישראל" בניו-יורק.
