אפתח בגילוי נאות, אני בוגר ההשכלה הגבוהה בישראל, אשתי גם כן, בתי הבכורה היא סטודנטית, והצעירה צפויה להתחיל לימודיה באוניברסיטה בשנה"ל הלימודים הקרובה.
על מה ולמה שובתים הסטודנטים? תהרגו אותי, אני לא יודע. ממש כמו שאני לא יודע, ולא ידעתי מעולם מדוע פתחנו במלחמת לבנון השנייה ומדוע פעלנו בה כפי שפעלנו.
האם זו שביתה צודקת? אני מניח שכן, כי הממשלה לא מקיימת את המסקנות של ועדה שהיא מינתה לבדוק את נושא שכר הלימוד. האם המלחמה הייתה צודקת? ודאי שהיתה צודקת כי בני בלייעל מנסים לעמוד עלינו לכלותינו, ומן הצדק הוא שנכלה אותם.
האם על הצדק לבדו יחיה או ימות האדם? וכאן כדאי להתעמק קצת בדוח וינוגרד השני. שיקולי הצדק, של ראש הממשלה, או של מנהיגי הסטודנטים, חשובים ככל שיהיו, אינם השיקולים היחידים, כי נגדם עומדים שיקולים רבים אחרים, כמו לדוגמא הסיכוי לממש את הצדק הנעלה הזה, והאם מחיר השגתו לא יגרום לאי צדק רב יותר, אשר יטה את המאזניים לכיוון השלילה. שיקול נוסף הוא האם יש דרכים אחרות, פחות כואבות ויותר יעילות להשיג את הצדק שאותו אנו מחפשים כל כך.
ועוד, ועוד במלחמת לבנון אין לדעתי ספק בקרב מרבית האוכלוסיה, ששכר המלחמה יצא בהפסדה, על אף צדקתה הרבה. מהלך מזליסטי מדיני/צבאי, ללא תכנון, ללא מטרות מעשיות, אשר יכול היה גם להצליח, אך רבים סיכוייו להיכשל, ומנגד לו היה ננקטים כל האמצעים לנבא את ההולך לקרות, או להשפיע על ההולך לקרות, יכולנו לסיים בכישלון, או אפילו בכישלון גדול יותר, אך הסתברות ההצלחה היתה עולה משמעותית.
וככל שהסטודנטים תומכים בדוח וינוגרד על המלחמה, וככל שהם מהווים חלק מהמחאה, הם מראים לכולנו, שהם פועלים בדיוק באותה דרך ובאותן שיטות כפי שפעל ראש ממשלתנו, ומשמיטים בכך את הלגיטימציה לשביתתם, ואביא רק מספר דוגמאות:
- מטרות לא ברורות ולא מוגדרות, הסכמה לכאורה לפתרון בטווח הקצר תוך הפקרת הטווח הארוך.
- שימוש בנשק "יום הדין" (השבתה ללא גבולות) כבר בשלבים הראשונים של המאבק.
- אי השקעת משאבים ראויים ביצירת קואליציה רצינית עם ארגוני המורים/ההורים בבתי הספר, להשבתה קצרה ומאוד אפקטיבית של כל מערכת החינוך בארץ - הסטודנטים משולים כאן לכוח אווירי, עם הרבה מסכי פלזמה, אשר אין בו כדי להכריע את ה"אויב". לצורך הכרעתו נדרשים גם הטנקים (חטיבות ותיכונים) ובייחוד ה"חירי בירי" - (היסודיים).
- סירוב להיפגש עם שרת החינוך (הגורם הצודק אף פעם לא פוחד מפגישות, גם כאשר אין בהן לכאורה תכלית).
- ניסיון להתלות בראש הממשלה כגורם המושיע מחד, בד בבד עם העלבתו, והבעת חוסר אמון קיצוני בו ובממשלתו מאידך.
- הניסיון המוצהר (צוטט בטלוויזיה) לנצל את "חולשתו" של ראש הממשלה עקב הדוח על המלחמה.
- אי שמירה על הסדר הציבורי, באופן המתגרה במשטרה, כי הרי ניתן לעשות הרבה "בלאגן", אשר ייראה "טוב מאוד" בטלוויזיה, עם השוטרים, ולא נגדם. הסטודנטים יודעים, כמוני, שהעשן מיתמר לאותו הגובה אם מדליקים את הצמיג בצד הכביש, ולא במרכזו.
- הגזמה בשימוש בגימיקים רעשניים (ספינים), ושימוש אפס בהסברה אמיתית הכוללת עובדות, נתונים, מטרות.
- חוסר בצינורות תקשורת עם החיילים והמסבירים הטובים ביותר של המאבק: הסטודנטים. יצירת חייץ בין ההנהגה ובין מרבית הכוחות אשר לא מבינים למה ומדוע הם לוחמים, כלי שחמט בידי מנהיגים המחפשים כבוד ופרסומת (כך זה לפחות נראה מכאן).
אז רבותי הסטודנטים, אנא הקדישו כמה שעות לקריאת דוח וינוגרד השני, אתם מתנהגים כעת כמו אולמרט בימים האחרונים של המלחמה "נישט אהין אונד נישט אהער" לא לבלוע ולא להקיא, אנא התעשתו, הבינו את מגבלות הכוח שלכם, ותילחמו בחכמה, ועם הרבה הרבה סבלנות.
אני מאמין שאתם צודקים. ואני גם מאמין שאם תמשיכו לעבוד מהבטן, תיכשלו כישלון חרוץ - ואתם קרבים אליו בצעדי ענק.
