במצב תקין, לקראת הלידה התינוק הפוך עם הראש כלפי מטה. פניו צופים אל גבה של האם, צווארו כפוף וראשו בתחתית הרחם. במקרים נדירים יותר, פניו פונים קדימה ואיברים אחרים - הפנים, הגב, העכוז או הכתף - מוליכים את הגוף כלפי מטה. כל מנח השונה ממנח ראש עלול להביא לצירים קשים יותר ולעיתים לידה נרתיקית תהפוך למסוכנת יותר ואף בלתי אפשרית.
בין השבועות 32-29 להריון, כ-15% מהעוברים מצויים במצג עכוז, רק 4%-3% יישארו במנח זה עד הלידה. רוב העוברים מתהפכים עד לשבוע ה-34, אך ככל שתנוחה זו נשמרת זמן רב יותר, פוחתים סיכוייו של העובר להתהפך. כיום נוהגים לבצע ניתוח קיסרי, באם העובר לא התהפך בשבוע ה-38, מאחר ולידה נרתיקית במצג עכוז נחשבת למרובת סיכונים עבור העובר.
לפי הרפואה ההומיאופתית, מצג עכוז, הוא מצב של חוסר איזון. נשים רבות סובלות מחוסר איזון פיזי ונפשי במהלך ההיריון. חוסר האיזון מלווה בתופעות פיזיולוגיות ורגשיות, ועשוי לבוא לידי ביטוי באופן שונה ובעוצמות משתנות מאישה אחת לאחרת. התופעות השכיחות ביותר הן כאבי ראש, בחילות והקאות, דלקות בדרכי השתן, בעיות עיכול ועצירות, כאבים באגן, טחורים, דליות, בצקות, רעלת היריון, לחץ דם גבוה ועוד.
ניתן להביא את האישה לידי איזון על-ידי טיפול הומיאופתי ובכך לעצור או לפחות להפחית את עוצמת הסימפטומים במהלך ההיריון ואף לטפל בבעיות כרוניות שהתגלו עוד לפני ההיריון. הטיפול ההומיאופתי משפר את תחושת האישה וחיוניותה במהלך ההיריון וכמו-כן מגביר את הסיכוי ללידה טבעית וקלה, ללא התערבויות חיצוניות. תופעת העובר המצוי במצג עכוז לקראת הלידה מרמז גם הוא על חוסר איזון כללי. ייתכן שמצג בעייתי זה של העובר היה נמנע באם האישה היתה מגיעה לטיפול בשלב מוקדם יותר של ההיריון. אך למרות זאת, ניתן לגרום להיפוך העובר על-ידי הטיפול ההומיאופתי.
הטיפול הקונבנציונלי במצג עכוז הוא היפוך עובר חיצוני, כאשר הרופא מסובב את העובר מחוץ לרחם, על-ידי הפעלת לחץ קל על הבטן מכיוונים שונים. פעולה זו מתבצעת בבית חולים, תחת בקרת אולטרה סאונד ותוך מתן תרופות להרפיית הרחם. את ההיפוך החיצוני מבצעים בדרך-כלל בין השבוע ה-36-39, כאשר שיעור ההצלחה נחשב לגבוה, אולם חלק מהעוברים נוטה לחזור למצבו הקודם.
צריך גם לקחת בחשבון שהיפוך חיצוני כרוך במספר סיכונים, כגון: קריעת רקמות, היפרדות שליה ובמקרים נדירים - אף תמותת העובר. יתכן ולא ניתן יהיה לבצע היפוך עובר חיצוני במקרים הבאים: אם האם עברה בעבר ניתוח קיסרי כך שחולשת הצלקת עשויה ליצור סיבוכים, אם לאם יש סוג דם RH שלילי ישנו סיכון שדמה יתערבב בדמו של עובר שסוגו חיובי או אם האם סובלת מלחץ דם גבוה.
א' הגיעה לטיפול בשבוע ה-34 להריונה, כאשר התינוקת ברחמה עדיין לא התהפכה. רגליי העוברה עמדו כלפי מטה ולחצו על שלפוחית השתן. כתוצאה מזה, א' סבלה מוורידים נפוחים מאוד ברגל ימין, עם תחושת נימול ולחץ קשים, עד כדי חוסר יכולת בעמידה או בהליכה. בלידה הקודמת של א', העובר יצא במצג מצח, כך שהרופאים נאלצו לבצע לידת וואקום. הרופאים ניסו 3 פעמים, אך רק בניסיון הרביעי הצליח לצאת התינוק. לאחר הלידה הקשה, גם א' וגם תינוקה היו במצב רע. א' לא יכלה ללכת במשך מספר ימים וסבלה משטפי דם פנימיים וחיצוניים. כאשר גילתה א' כי גם לידה זו עומדת להיות קשה, היא פנתה אליי, לקבלת עזרה אלטרנטיבית למה שהציעה הרפואה "הרגילה". נתתי לא' מנה אחת של תרופה הומיאופתית, בשם Pulsatilla. למחרת העובר התהפך ונשאר בתנוחה הרצויה עד לסוף ההיריון.
מה היא הומיאופתיה? (הומאו=דומה, פתוס=מחלה), כלומר תרופה אחת ויחידה הדומה לתמונת הסימפטומים הייחודית של המטופל\ת. הגישה ההומיאופתית לוקחת בחשבון כי לכל אדם צורת הביטוי האישית שלו למחלות ולסימפטומים ולכן כל אדם יקבל תרופה שונה, בהתאם למצבו הפיזי והנפשי.
התרופה ההומיאופתית מהווה גירוי לכוחות הריפוי הטבעיים הטמונים בגוף לאזן את עצמו, מצב שבו כל הסימפטומים והסימנים נעלמים, הן הנפשיים והן הפיזיים, מצב רוחו של האדם משתפר והוא מרגיש חיוני יותר, יצירתי יותר והופך לחסין יותר לגורמי מחלה שהוא עלול לפגוש בעתיד.