הם מנסים לשבור אותנו, קודם כל על-ידי איומים, אחר כך מנסים לעשות הפרד ומשול, לקחת הצידה את האוניברסיטאות וללחוש להן הצעות מפתות באוזן, כאלו אטרקטיביות שידאגו להן בלבד ולא למאבק הרחב אשר לפני רגע היו חלק ממנו.
שלום לכם חברי ועד ראשי האוניברסיטאות, ועד היושב במגדל שן אי שם בחדרי ישיבות ממוזגים עם כורסאות עור ומיני-בר, מסכי פלזמה ומשכורת חודשים שתספיק למס' סטודנטים לשלם על התואר שלהם, רדו למטה מהמשרד המרווח, כאן למטה אנו יושבים, הפעילים באוהלי המחאה, במעגלי הדיון ומנסים להבין איך אפשר להשפיע על מציאות שבעת מאבקים חברתיים ומלאת פערים, מציאות בה הכל נמדד בשקלים, במושגים של כלכלה, בה אושר, יצירתיות, תרבות, אמנות וחיים אינם שווים דבר ללא הצדקה כלכלית למכונת השטרות הגדולה אשר אנו רק השמן בה, אפילו לא הברגים הקטנים.
גם את, יולי, הביטי למטה מהסולם הגבוה אליו טיפסת. כל כך שמחנו כשמינו אשת חינוך כדי להיות שרת חינוך וראו איזה פלא, דווקא אצל שרה כזו ממונה ועדה של כלכלנים כדי לבחון את החינוך וההשכלה בארץ, לא סיפרו לך שזו שפה אחרת לגמרי הכלכלה? או שאולי קיבלת גם את מכת קור מהמזגן של הלשכה שלך, כי זה מה שאת משדרת לנו הסטודנטים, כבוד השרה, קור.
אנחנו קוראים בעיתון שנעלבת שלא באנו לקראתך עם ההסכם ההוא, זה כמובן שום דבר אישי (למרות שמתחיל להתפתח פה משהו) את פשוט לא קוראת את הקלפים נכון, אנחנו לא מדברים בכלל על שכר הלימוד שלנו, אותו את מציעה להפחית במס' אחוזים, אלא מדברים על ביטול ועדת שוחט אשר מנסה להפריט עוד יותר את החינוך, מה זה יעזור אם יפחיתו עכשיו ב-3-4 אחוזים ואחרי שאנחנו, שעושים לך קצת כאב-ראש עכשיו, נסיים ללמוד תפריטו לחלוטין את המערכת-ושכר לימוד יהיה גבוה יותר, שכר דיפרנציאלי שינציח את הבדלי המעמדות ויקבע את מעמד המורה מתחת לבלטות.
היום, בבית הספר ע"ש קורצ'אק בשכונת ג'סי כהן, העברנו אני וחבריי שיעור בנושא השביתה, ואחד התלמידים אמר לנו שאנחנו צריכים לדאוג לתחת שלנו, כי הוא היה דואג לעצמו ולא לנו, עוד לפני שהספקנו לענות כבר ענו לו התלמידים האחרים בצעקות: "אבל הם נלחמים גם בשבילנו... אסור להם...".
מה שהבינו הילדים גם אנחנו מבינים. למרות חילוקי הדעות לגבי דרכי המאבק, למרות הקושי העצום שבהפסקת הלימודים (ואנחנו באמת רוצים לחזור ללמוד), למרות הגועל שבהתעסקות בפוליטיקה.
לא תשברו אותנו, אתם יכולים לשבור את ראשי האוניברסיטאות, את הפוליטיקאים, את התקשורת ואפילו את השביתה, אבל המאבק הזה הוא כדור שלג, אותו יהיה מאוד קשה לעצור, הכדור כבר לא אצל ראשי המאבק אלא אצל הסטודנטים בשטח, שאם בהתחלה הם היו בבתי הקפה או בים, עכשיו, אחרי האיומים וההסכמים המגוחכים, הם איתנו כאן ועכשיו גם הם מודעים לניסיונות הטפלים שלכם, גופים במדינה דמוקרטית, לשבור אותנו בדרכים לא דמוקרטיות.
יולי, את סוגרת עכשיו שנה במשרד החינוך, תשתדלי לא לסגור את החינוך עצמו תוך כדי, תפתחי את העיניים ותשימי את האגו בצד, הילחמי איתנו נגד פקידי האוצר ולא נגדנו, כך גם ראשי האוניברסיטאות, המרצים ואנשי הסגל באוניברסיטאות ובמכללות השונות, זהו מאבק אחד של כולנו על סדרי עדיפויות, על זכויות בסיסיות. מורים בבתי הספר, הורים ואנשים יקרים- זהו מאבק של כולנו. לא ניתן להם לשבור את החינוך, לא ניתן להם להסתכל גם עלינו דרך עדשת הרווח.
