ארבעים שנה הם זמן מספיק, בשביל להסתכל על אירועים במבט היסטורי. כשאנו באים לבחון את מלחמת ששת הימים מנקודת מבט זו., אין כל צל של ספק שמלחמה זו היתה ציון דרך בולט בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי, והיא היתה הזרע הראשון, שכתוצאה ממנו יינבט וייצמח אחרי הרבה שנים, עדיין איננו יודעים כמה, הסיכוי למזרח-תיכון חדש ולשלום-קבע בין ישראל למדינות ערב השונות.
יש שני מאפיינים בולטים למלחמה זו, על פני כל המלחמות האחרות שעברנו:
א.
נקודת מפנה - לפני מלחמה זו הערבים סברו, שיש להם סיכוי אי-פעם להביס את ישראל מבחינה צבאית. לאחריה הם הבינו, שאין להם כל סיכוי לכך ויתר על כן, המחיר אותו ייאלצו לשלם באם ינסו זאת שנית, הוא מחיר גבוה מכפי שהם מוכנים לשלם.
ב.
איכות צה"ל - צה"ל עבר הרבה מלחמות בתולדותיו. מהן, שהצליח והפגין יכולת גבוהה ומהן שנכשל או שכמעט נכשל והפגין יכולת ירודה. אולם אין כל צל של ספק, שבתולדות צה"ל ובתולדות מלחמות ישראל כולן, איכותו של צה"ל כצבא וההישגים אשר השיג במלחמה זו, עולים בכמה דרגות על ההישגים והאיכויות שהיו לו במלחמות ישראל האחרות. צה"ל של ששת-הימים, היה הטוב ביותר בתולדותיו. וכשאנו באים היום או בכל תקופה אחרת לבנות צבא ולהכינו למלחמה. מן הראוי שנביט קודם כל אל צה"ל של ששת הימים, כדוגמה וכסמל כיצד מכינים ובונים צבא למלחמה וכיצד מבצעים אותה איתו. הדרכים והשיטות בהן נבנה צה"ל של ששת הימים, ואופן הביצוע והמימוש של המלחמה עצמה, מן הראוי שיילמדו ויאומצו בכל בי"ס למפקדים בצבא וכן ע"י קברניטי המדינה דור דור.
כל זאת אני אומר, רק בהתייחס למלחמה עצמה ולמה שהיה לפניה. אל שכרון הכוח, חוסר הזהירות, הפזיזות, הגאווה המופרזת, ודלות הרוח שגילינו כאומה בשנים שלאחר המלחמה, ושהסבו לנו הרבה מחדלים וכשלים בכל השנים מאז ועד היום, איני מתייחס. לו אותה גדלות רוח, צניעות ותבונה שאפיינו אותנו כאומה בשנים שלפני מלחמה זו ובביצועה, היו נמשכים גם לאחריה, ייתכן, שהיינו עומדים כבר היום במצב הרבה יותר טוב מזה שאנו מצויים בו עתה. ודרך היסורים שעברנו מאז, היתה קלה בהרבה.
לו הקפדנו לשמור על איכות צה"ל וערכיו לאורך כל השנים מאז כאז! ולו אנו כאומה וקברניטינו לאורך כל השנים מאז, היינו מגלים אותה תבונה חברתית ומדינית שאפיינה אותנו בשנים שקדמו למלחמה ובעת ביצועה. כי אז, פני הדברים היו שונים בהרבה.
המלחמה עצמה וההתכוננות לה, היו פרק מזהיר. ברם, אין זה מספיק לנצח במלחמה, ויהא זה הנצחון המזהיר ביותר האפשרי. אם לא מנצלים את ההצלחה ומנסים לקצור בתבונה את פירות הנצחון. עוברים לחינם, דרך קשה ומיותרת.
שגינו הרבה ועל כך שילמנו ועודנו משלמים. אולם כל זה, אינו מוחה בכלום את השיא וההישגים שהגענו אליהם בעקבותיה. מצבנו היום, עם כל הכשלים, טוב לאין ערוך מזה שהיה לפניה. אם נשכיל להיות איכותיים וחכמים כאז, גם היום ובעתיד. אולי הדרך שלפנינו תתקצר ותהא קלה יותר.
