מה משותף ללודוויג ון-בטהובן, מרלין מונרו, אלוויס פרסלי, שון קונרי, מנחם בגין, אריק אינשטיין, שלמה ארצי ואהוד מנור? - כולם, מסתבר, הם דיוקנאות מגולפים בעץ, פרי-יצירתו של רפאל אורסיו (49), אמן ייחודי בתחומו בארץ.
מזה למעלה משנה שאורסיו, תושב הרצליה, מקדיש את כל מירצו וזמנו ליצירת עשרות דיוקנאותיהם של אישים מפורסמים מהארץ ומהעולם, מכל גווני הקשת, ועוד ידו נטויה. באחרונה הוא גם נענה לבקשותיהם של כל דיכפין, ששמו הגיע אליהם מפה לאוזן, כדי לגלף את דיוקנאותיהם. לצורך כך זנח אורסיו את עיסוקיו היומיומיים משכבר הימים, כשהוא מתמסר, ימים ולילות, ליצירותיו האמנותיות הייחודיות.
חלום הגילוף חיידק האמנות דבק באורסיו עוד בהיותו נער בן 7 בעיר-הולדתו, בואנוס איירס. מסתבר שכבר אז החל מצייר בעיפרון ובפחם, ואילו שלוש שנים לאחר מכן התבלט "נער הפלא" בציורי השמן שלו. בגיל 12 שלח את ידו במלאכה החביבה עליו: פיסול פסלי-עץ על הלחמות-מתכת, כשהוא זוכה לפרסי-עידוד ולאותות-הוקרה בעיר-מגוריו. בהגיעו לגיל 20 דבק באורסיו חיידק הציונות. הוא עלה ארצה ולצורך קיומו היומיומי נאלץ לעסוק בעבודות מעבודות שונות, שלא בתחום האמנות היצירתית. עם זאת הוא לא נטש את חלומו הגדול לחזור אל המקורות. בכורח המציאות קרם החלום עור וגידים רק לפני שנה. או אז גמלה בלבו ההחלטה לזנוח את עיסוקיו היומיומיים השיגרתיים ולהתמסר לגילוף הדיוקנאות בלבד.
עבודה ייחודית אמר ועשה. את הסטודיו האמנותי שלו מיקם בדירת-מגוריו שבמרכז הרצליה, כשהוא שוקד בו על מלאכת היצירה יום ולילה. את חומרי הגלם - סוגים שונים של עץ - הוא רוכש בנגריות ובמחסני-עץ, כשחביב עליו במיוחד עץ האלון, מכוסה בגוונים שונים של פורניר. ככלי-עבודה משמשים אותו משורית, נייר-זכוכית וצבע-שמן מבריק לצביעה ולציפוי.
לצורך גילוף דיוקנאותיו מקפיד אורסיו להשתמש בחיתוך ידני בלבד, תוך שהוא נמנע, במפורש, משימוש במכונות או בלייזר, ובכך הפך, בעצם, לאמן היחידי בארץ הנוהג לגלף את הדיוקנאות בדרך זו.
טופוגרפיה אמנותית נאמן לתורת הטופוגרפיה, שוקד אורסיו על יצירת תווי-פנים, כאילו היו רישום טופוגרפי-קרקעי על הנייר. זאת ועוד: הצבעים שהוא משתמש בהם מסמנים גובה מסויים על בסיס העץ - שוב לפי הכלל הטופוגרפי הקדוש. ויש לו, לאורסיו, גם סוד מקצועי ייחודי, שאותו הוא מוכן לחשוף בפנינו: מבט על הדיוקן מקרוב שונה בתכלית השינוי ממבט בו ממרחק. מסתבר שמקרוב נראית הדמות מטושטשת מעט, בעוד שמרחוק היא ברורה וחדה ממש,
כשלצורך יצירתו משתמש אורסיו בשכבות-עץ כהות ובהירות, היוצרות אפקטים של ניגודי-צבע. את הדיוקן הוא יוצר על-פי רישום בגוונים שונים של קרטון, תוך שהוא "משחק" בשכבות השונות שהוא מכיל.
זמן הרכבתו של כל דיוקן תלוי בכמות השכבות שהוא מכיל: ככל שהוא מורכב משכבות רבות יותר - הוא מורכב יותר. הדיוקן המהיר ביותר הוא זה המורכב משיכבה אחת ואילו זה הממושך יותר מורכב מחמש שכבות. כך, למשל, הדיוקנאות המורכבים ביותר, פרי יצירתו של אורסיו, הם של בטהובן ושל שון קונרי, והם גם, מסתבר, הדיוקנאות החביבים ביותר עליו.
