על גרושין בישראל

בשנים האחרונות הולכים ומתרבים מקרים בהם - ע"פ הטענה - אישה מותקפת ע"י בן-זוגה; לאחרונה פורסם אף חשד לפיו שופט "רחמן" התערב - שלא כדין - לטובת אישה, אגב הרעדת אמות הסיפים תוך ביצוע עבירה פלילית, מהחמורות שבספר החוקים, בהיותה עבירה החותרת תחת אושיות הרשות השופטת: שיבוש מהלכי משפט. עוד נמצאנו למדים, כי בישראל מספר הנישואין שרוי במגמת ירידה משמעותית וחדה, ואף שיעור הילודה בקרב האוכלוסיה היהודית בישראל מצוי במגמה זו. נתונים מספריים אלו, וארועים נטענים אלו, אינם מנותחים ביושר אינטלקטואלי עד תום, ואיש איננו מרהיב יושר בנפשו ומשכיל למקד אצבע על הסיבה לתופעות אלו. מרכיביה של משפחה יהודית בישראל, הנקלעת למאבק משפטי פנימי של גרושין, אינם משכילים להבין כי הרס אחד ממרכיבי אותה משפחה, ימיט בהכרח - ללא כל חריג - הרס על כל יתר מרכיביה. חמור מכך: המערכת המשפטית ורשויות הרווחה אינם מצליחים להפנים זאת. לטעמם, טעם אותו ניתן להסיק מתוכן הגיגיהם, יש להעדיף את הרס הגבר, ועל "גופתו" (בחלק נכבד מהמקרים: תרתי משמע) "להציל" את האישה וילדיה, ולא היא: ראשית, בדחיקת גבר אל הפינה, התוצאה הינה תחושה חזקה של "אין לי כבר מה להפסיד", המקננת בלב אותו גבר (תחושה שגויה בד"כ, אך סובייקטיבית, זו תחושתו). שנית, הרס הגבר, מיניה וביה פוגעת בילדיו, בתדמיתו בעיניהם, בהגנתם על ידו, במודל מאכזב ופתטי לחיקוי, ביכולתו לתמוך בילדיו, ועוד. במהלך הדיון לקראת פסיקת דמי המזונות, אמור בית המשפט להתחשב, בין כל היתר, ביכולתו הכלכלית של האב; בפועל, נדירים מאוד המקרים שבהם מבוצעת חקירת יכולת של ממש; ברוב המקרים, ביהמ"ש כופה הסכמה על האב, ומאיים עליו ועל בא-כוחו (כך, בדיוק: הן ברמז והן במפורש, למשל, במילים: "אם אתם לא מסכימים, אני אכתוב שאתם לא מסכימים"; רמז עבה במיוחד). ע"פ הפיקציה המשפטית הנוהגת, אין מתחשבים בהשתכרותו בפועל של האב, אלא ב"כושר השתכרותו"; אילו אכן היו באמת מתחשבים בכושר ההשתכרות, לא היו מתעלמים, בין כל היתר, מכל אחד מהעובדות המהותיות הבאות:

• העובדה לפיה מצבו הנפשי של כל אב בעקבות גרושין, ירוד, עובדה המשליכה על יכולתו להשתכר.

• העובדה לפיה נתק מילדיו גורע מיכולתו לממש את כישוריו ולמצותם.

• העובדה לפיה הליכים פליליים המנוהלים נגדו ביוזמת אם ילדיו (במטרה לזכות ביתרונות מלאכותיים במאבקה המשפטי על ענייני רכוש), מונעת ממנו מלקבל "תעודת יושר", וכפועל יוצא מכך רבים מאפיקי הפרנסה נחסמים בפניו (כגון: עבודה במשטרה, עבודה כנהג מונית או אוטובוס, עבודה כמאבטח, כמורה לנהיגה, כטייס), כך שלמעשה כושר השתכרותו האמיתי נמוך לאין ערוך מזה ה"נאמד" (כביכול) ע"י ביהמ"ש.

וכך, הופך אדם שהיה עד לגרושיו אדם יציב, אמיד ובעל יכולות, כשירויות ומסוגלויות, לעני, אביון, דל ונרדף. הואיל וע"פ אותה פיקציה משפטית, ביהמ"ש (כביכול) חקר את יכולתו של האב, לא ניתנת בידו האופציה של חקירת יכולת בלשכת ההוצל"פ, אלא באופן אוטומטי, מוצאת נגדו פקודת מאסר לתקופה של 21 ימים; מעשה נלוז זה, מפחית עוד יותר את כושר השתכרותו, ומביאו לעברי פי פחת (הלוואות בריבית קצוצה, פיטורין, ועוד). וכך, נאלץ אותו אב גרוש "להתגורר" בגרוטאות כלי רכב, במתחם הדולפינריום, ובמיני מקומות מסתור כדי לא להגיע אל הבור (תהליך של הימלטות מתמדת). הוסף לכך את העובדה כי ברבים מן המקרים ילדיו מנוכרים, מוסתים נגדו במיני שקרים ושאר סיפורי מעשיות הזויים, ותגיע בהכרח למסקנה כי אותו אדם, שחיי עד לגרושיו חיים יציבים, הן פיזית והן כלכלית, הופך בתוך שנים ספורות לעני, אביון, דל, נרדף, החי חיי נוודות, הגיע אל עברי פי פחת, אדם שהובל אל חודו של הקצה (ובעברית פחות תקנית: אל השפיץ של השיפוד). זהו אדם שכבר אין לו מה להפסיד. את המצב המתואר בשורות אלו, חובה להפסיק לאלתר. אסור לנתק אדם משורשיו, מילדיו, מרכושו, מכבודו, ואסור להשפילו; אסור להובילו להתנהגות של חיה פצועה. אסור לאפשר לאימהות לנתק אב מילדיו, להסית את יוצאי חלציו נגדו. אסור לאסור אדם בשל אי תשלום חוב (רבות מהאימהות אינן פונות למוסד לביטוח לאומי לקבלת מזונות ע"פ חוק, רק מן הטעם שאותו מוסד איננו רשאי לגרום להוצאת פקודת מאסר אוטומטית נגד האב). אסור לאפשר לאימהות לעשות בילדיהן שימוש כבכלי נשק. אסור לאפשר מצב בו אב, שלא הואשם מעולם, אפילו לא כעלילת כזב, בנקיטת אלימות כלפי ילדיו, לא יראה את ילדיו, כי לדעת פקידת הסעד לסדרי דין, המלל היוצא מפיו עלול להזיק לילדים, או, משום שלדעת אותה עו"ס החינוך אותו בכוונתו להקנות לילדיו איננו ראוי (כל חטאו של אותו אב, הוא רצונו להזים את שקרי האשה אותם היא מנחילה לילדיה). יודגש כי במקרה בו פקידת סעד נוהגת כמתואר לעיל, לא ניתן (במערכת המשפט הישראלית הקיימת כיום) לראות בילד "מורד" באופן שתישלל זכותו לקבלת מזונות מאביו. זאת ועוד: במקרים רבים, עת נפסקים דמי מזונות, ביהמי"ש איננו לוקח בחשבון את נכסיו של הילד, גם אם מקורם בהורי אביו בלבד, וגם אם מדובר בסכום העולה עשרות מונים על דמי המזונות הנסחטים מהאב. את המצב הזה חייבים להפסיק, ויפה שעה אחת קודם.