ביבליוגרפיה לסטודנטים היו עוד בעיות במדינה, אבל מה שהטריד את הסטודנטים הייתה הוראה שאסרה עליהם להימצא במעונות של הסטודנטיות אחרי 9 בערב. כל לילה היו המשגיחות של האוניברסיטה עוברות בחדרים ומסלקות מהבניינים כל סטודנט מסוג זכר. אחרי שכמה סטודנטים הושעו מהלימודים בגלל ליל בילויים פרוע במעונות, ביקש יו"ר הסטודנטים להיפגש עם שר החינוך, אך לא נענה. לכן קיווה לנצל הזמנה רשמית שקיבל למסיבה ממלכתית שהשר קיים בוילה שלו. אלא שהשר סירב לשוחח איתו באמצע המסיבה.
מתוסכל וזועם עלה היו"ר הצעיר על המקפצה ומול כל המכובדים עוטי החליפות וכוסות הקוקטייל פתח את מכנסיו והשתין בקשת לבריכה. גם מפכ"ל המשטרה נכח במסיבה. לקח בדיוק 30 שניות והיו"ר הושלך לניידת באזיקים.
למחרת בבקר פרצה שביתת הסטודנטים הראשונה בפקולטה למשפטים בסורבון, וכל השאר הוא כבר פרק בהיסטוריה הצרפתית והעולמית. השביתות הראשונות של חודש מאי 68' החלו בעצלתיים. היו מחלוקות ואי הסכמות. חלק שבתו וחלק רצו ללמוד. אבל מיום ליום הופיעו יותר ויותר תמונות בעיתונות, מיום ליום החריף המאבק, עד שיום אחד הצטרפו לשביתה כמה פועלים מתעשיית הרכב, יום אחר כך שבתו כמה רופאים, למחרת הצטרפו העובדות הסוציאליות ואט-אט הפך מאבק הסטודנטים, שהחל למעשה למען זכות הבילוי עם סטודנטיות צעירות, למאבק של מיליוני צרפתים, שנלחמו למען רפורמות ושינויים יסודיים בממלכה של דה-גול. והוא היה אז המלך, שליט עליון, חזק, נשיא בלתי מעורער. אמרו בזמנו שצרפת היא חילונית כי ליד דה-גול אין מקום לעוד אלוהים.
כל יום הצטרף עוד מישהו לשביתה, עוד ארגון, עוד בית מלאכה, עד שהתעשיה נעצרה, התחבורה שותקה והממשלה קרסה. דה-גול האגדי הובס, הושפל, הוכה, וירד מבמת ההיסטוריה, והכל התחיל מסטודנט שפתח את המכנסיים והשתין לבריכה, כי השתינו עליו. לסטודנטים הישראלים, שגם בלי שביתה לא בדיוק קוראים את הביבליוגרפיה, מומלץ הפעם לקרוא את פרק ההיסטוריה הזו, להבין אותה - ולהתחיל לשבת מול בנייני הממשלה והכנסת. זו רק שאלה של זמן עד שכל האחרים יצטרפו, מי בגלל לבנון ווינוגרד ומי בגלל השחיתות ולינדנשטראוס, אבל האנשים יבואו. יכול להיות שתפסידו סמסטר, אבל תרוויחו מדינה.
