ושוב - בצלם לוקה בחד-צדדיות

דוח חדש של בצלם פוסק באופון חד-משמעי, כמצוטט להלן מכותרת מסמך שפורסם שאתר הרשמי של הארגון בימים האחרונים: "חיילים הוציאו אנשים מבתי עסק בעיר, השתמשו בהם כבמגנים אנושיים, התעללו בהם ועצרו אותם". חוקרי בצלם פרסמו האשמה חמורה ביותר נגד צה"ל, אשר הקורא התמים עשוי לחשוב, כי נעשתה לאחר שבוצעה בדיקה דקדקנית של האירוע, ניגבו עדויות וגרסאות מפורטות הן מהתושבים הפלשתינים הנפגעים והן מצה"ל וגורמי הביטחון. עיון היטב במסמך של בצלם מעלה, כי לא כך הדבר. חוקרי בצלם הסתפקו בגביית עדויות מהצד הפלשתיני בלבד. הארגון לא טרח לפרסם את תגובת דובר צה"ל, מושא האשמותיו החמורות. בהודעת הארגון נאמר: "בצלם גבה את עדויותיהם של השלושה ושל עדי ראייה נוספים לאירוע בסעיר, ופנה לפצ"ר בדרישה להורות על פתיחת חקירה לאלתר". הייתכן שבצלם לא עשה את הפעולה המתחייבת של בקשת תגובה מהארגון המבוקר? ויש גם שאלות נוספות. מניין לחוקרי הארגון שגרסת הפלשתינים מהימנה היא כ"תורה מסיני"? עשוי בצלם לטעון, שהארגון מסתפק בהבאת העדויות על-מנת לעורר בדיקה וחקירה, אשר בעניין זה אין לי מחלוקת עימם. אבל, האם ראוי שהארגון יפרסם את האשמותיו בפסקנות כה נחרצת, כאילו הן-הן האמת המוחלטת ואין בלתה? האם משום ההגינות הבסיסית לא היה ראוי להוסיף, כי מדובר בטענות של תושבים פלשתינים? וכדאי לעיין היטב בדוח זה של בצלם המאפיין דוחות רבים אחרים של הארגון. הארגון פוסק כאמור ללא כל נימת הסתייגות שמדובר בגרסה של צד אחד, את אשמתו של צה"ל, כמפורט להלן: דוח בצלם: "ב-10.3.07 בסביבות 19:30 יידו ילדים ונערים תושבי סעיר אבנים על ג'יפ צבאי. בתגובה ירו החיילים אש חיה, כדורי מתכת מצופים גומי, רימוני גז ורימוני הלם". הערות: על-סמך מה קובע בצלם שנורתה אש חיה לעבר המפגינים? ערפאת ג'ראדאת, מנהל חנות, בעדות שגבה בצלם "קובע": "ב-10.3.07, הייתי לבד בחנות, בין 19:00 ל-20:00 בערב. ברחוב היו שני ג'יפים צבאיים. הילדים זרקו עליהם אבנים והחיילים בג'יפים הגיבו בירי אש חיה, כדורי גומי ורימוני גז". מבחינת בצלם, כך מצטייר מהדוח שפרסם הארגון, ערפאת ג'ראדאת, הוא המומחה לקבוע את סוג התחמושת בה השתמשו החיילים ואין צורך להסתמך על ממצאים בשטח של קליעים ותרמילים. יתר על כן, ניכר כי בצלם מבקש להמעיט בעוצמת יידוי האבנים לעבר כוח צה"ל אף שהדברים עולים במפורש בדברי "העדים" הפלשתינים, עליהם מסתמך הארגון באופן מוחלט בהאשמותיו כלפי צה"ל. בדוח מציין בצלם בעניין זה, כי "ילדים ונערים תושבי סעיר יידו אבנים על ג'יפ צבאי... כשיידוי האבנים לא פסק...". מה עוצמת יידוי האבנים והסכנה לכוח? אין הדבר ברור מדוח בצלם, שבחר באופן תמוה להתעלם דווקא בנקודה מזו מעדויותיהם של ראכאן מנאצרה שאמר: "היה שם מטח כבד של אבנים" ושל טלעת ג'ראדאת שטען, כי "באותם רגעים היה ידויי אבנים כבד בכביש". דוח בצלם: "החיילים פרצו למספרה בבעלותו של טלעת ג'ראדאת, אזקו את ידיו, כיסו את עיניו והוציאו אותו אל הרחוב. ג'ראדאת הובל על-ידי חייל שהציב אותו בקדמת הג'יפ, בעת שיידוי האבנים נמשך". הערות: טענה זו מסתמכת על עדותו של טלעת עצמו שטען, כי "חמישה חיילים נכנסו למספרה... אחד מהם אזק את הידיים שלי מאחור וכיסה את העיניים שלי... הם העמידו אותי לבד לפני הג'יפ. הגב שלי נגע בחלק הקדמי של הג'יפ, והרגשתי את המנוע פועל... עמדתי שם בערך חמש דקות ורק אז הילדים הפסיקו ליידות אבנים". לפי עדותו, טלעת עמד זמן ממושך יחסית מול הג'יפ. משום מה עובדה זו אינה עולה בקנה אחד, ולו לכאורה, עם עדות אחרת שמסר בליר' ערפאת שמסר את הדברים הבאים: "ראיתי את החיילים עוצרים את טלעת מוחמד ג'ראדאת, בן 23, שהיה במספרה שלו. הייתי במרחק 150 מטרים ממנו בערך. הם הכניסו אותו לג'יפ. אחרי שהם עצרו אותו, הילדים זרקו עוד יותר אבנים על החיילים והחיילים המשיכו לירות ולהשתמש בגז". בליר', שהיה עד ראייה קרוב לאירוע לא הבחין בכך שטלעת ניצב בכפייה "במשך חמש דקות" לפני הג'יפ הצה"לי, אלא טוען, כי הלה נעצר והוכנס לרכב. האומנם חוקרי בצלם לא הבחינו בשוני בין הגרסאות? האם לא היה ראוי משום ההגינות המתחייבת לציין שקיימת גם גרסה אחרת, העשויה לערער את טענותיו הקשות של טלעת? דוח בצלם: "החיילים פרצו גם לחנות לממכר כלי בית של אמג'ד מנאסרה... במקביל הם פרצו גם לחנותו של ערפאת ג'ראדאת... החיילים הוציאו את ראכאן מנאסרה... ואת ערפאת ג'ראדאת... הטיחו את ראשיהם בדלתות הברזל של החנויות ובעטו בהם.... לאחר-מכן ניסו להוביל את ערפאת בכוח למרכז הרחוב בכדי שישמש להם גם הוא כמגן אנושי, אך הלה נאבק בהם והצליח לחזור לחנות. החיילים דלקו אחריו, הכו אותו קשות בקתות רוביהם ובעטו בו". הערות: האומנם ניסו החיילים "להוביל את ערפאת בכוח למרכז הרחוב בכדי שישמש להם גם הוא כמגן אנושי"? כטענת בצלם. אפילו עדותו של ערפאת ג'ראדאת עצמו אינה תומכת בכך. "החיילים דחפו אותי לכיוון הג'יפ עד שהרגשתי שאני נוגע בג'יפ". נקודה זו חשובה, שכן מהאמירה "למרכז הרחוב" תוך התעלמות מהג'יפ יוצרת רושם כאילו הופקר מול יידוי האבנים. מקריאת העדויות עולה ברור, כי ערפאת לא היה לבדו כל אותה עת, אלא הוחזק ע"י חייל שאף הוא כמו ערפאת היה חשוף ליידוי האבנים הכבד לעבר הג'יפ. היות שלגרסתו הוא "נדחף" עד אשר "הרגיש שהוא נוגע בג'יפ", סביר אפוא להניח, כי דווקא החייל חצץ בינו לבין האבנים שהוטחו לעברם, ובכך שימש לערפאת מגן אנושי ולא להיפך. ערפאת התנגד בכוח ע"פ עדותו, נמלט ונלכד. לאחר שהחיילים השתלטו עליו, והפעם באופן יעיל יותר (אזיקת ידיים) הוא הועלה מיד לג'יפ שהסתלק מהמקום. אין זו פעם ראשונה שבצלם מפרסם דוחות ללא תגובת דובר צה"ל המלווים בקביעות פסקניות המוציאות דיבה על צה"ל וחייליו. דווקא דוחות אלה מעלים ספקות באשר לאמינות דיווחי בצלם, למקצועיות של תחקירני הארגון וחוקריו ותמיהות באשר למניעיו.