אילנה דיין - עובדה מגמתית

כאשר נודע לי לפי הקדימונים שאילנה דיין תדון ביום 9.5.07 בפרשת עיכוב מינוייה של נאווה בן-אור לשופטת, נשמתי לרווחה. סוף כל סוף המחסום נפרץ. מי יודע, אולי דיין השתכנעה לפתוח את תוכניתה המכובדת לעובדות ופרשות מעולם המשפט. האמת? זוהי העזה! עד כה - ויתכן כמובן שאני טועה - מכל השערוריות המלוות את מערכת המשפט, זכורה לי רק אחת ששודרה ב"עובדה". כוונתי לפרשת הפרקליטה שלוה לוין, שבגלל מצג מטעה שלה, אדם הורשע לשווא ברצח ונדון למאסר עולם (לא נורא. עובדה שלוין עדיין מכהנת)... אני מוכר כמבקר חריף של מערכת המשפט, לא בגלל היותי פוליטיקאי או עבריין, אלא עקב היותי יו"ר "עמותת נפגעים" שדרש ממערכת המשפט לגונן על הציבור, אלא שזו סירבה. מכיוון שכך, התחלתי לחקור את המתרחש במערכת סגורה זו. מימצאי - המופיעים גם באתר האינטרנט שלי - מצאו כידוע את ביטויים במאות רבות של ידיעות, מאמרים ותחקירים של עיתונאים בעיתונות היומית והמקצועית, ועורכי-דין נסמכים בעתירותיהם על בג"צים שבהם זכיתי. אך ל"עובדה", לא הצלחתי לחדור. מעולם לא הצלחתי אפילו לעבור את מחסום הפקסים, המיילים או התיבה הקולית וליצור מגע אנושי, והנחתי, שיש תחומים שבהם התוכנית אינה מטפלת. גם לכך אין לי טענות. לא כל עיתונאי ותוכנית תחקירים, חייבים לטפל בכל נושא, אך כאשר הם מטפלים בנושא כלשהו, חלה עליהם חובת האובייקטיוויות. אלא שבשידור שבו עסקינן, הנוגע לבן-אור, חסרו עובדות. בן-אור תוארה בשידור כפרקליטה ישרה ששר המשפטים התנכל לה עקב התחשבנותו עם ביניש, אלא שחסרה תגובת השר. סופר כיצד התביעה נגד בן-אור הוגשה על-ידי מתלונן סידרתי, אך חסרה לי תגובתו (ובכלל, מתי אדם הופך מ"מתלונן" ל"סדרתי"?). כמו כן, שודר הקטע שבו ביניש מסמנת את מבקרי המערכת כעבריינים ופוליטיקאים, אלא שלא ניתן לאף מבקר מוכר, לשלול את השלכת הרפש. דיין גם לא הזכירה שביניש היתה בניגוד עניינים בהליך הבחירה, הואיל ובתה, דניאלה, התמחתה אצל בן-אור ולאחר מכן אף עבדה אצלה במינוי ללא מכרז. דיין גם לא התייחסה לכך שביניש מתאמצת להחדיר ככל יכולתה אנשי פרקליטות למערכת השפיטה שלנו. דעתי היא, שיש לכך תוצאות קטלניות הן לאובדן האימון במערכת המשפט, והן לקריסת המערכות שעליה ביניש מדברת. ובעיקר, דיין לא התייחסה לכך שהציבור מאס במינויים הנפוטיסטיים, משחקי ה"חבר מביא חבר" וניגודי העניינים שבהם מצויים אנשי עולם המשפט. אילו התקיים למשל משאל, מהן עשר הפרשות המשמעותיות ביותר באובדן האימון הציבורי במערכת המשפט, בטוחני שפרשת מינוייה של עדנה ארבל היתה מככבת בראש הטבלה, ויתכן שלפרידמן יש עוד מספר שיקולים מלבד התחשבנות עם ביניש. ובקיצור, יופי אילנה!