במשך שנים טוענים אנשי הימין כי אינם זוכים ליחס הוגן מצד רשויות החוק. טענה שזכתה לביטול מצד הפרקליטות והתקשורת. אך דוקא האירוע בסמוע הוא שנותן תוקף לטענות מפגיני הימין למיניהם. אכן הפרקליטות נהגה במפגיני הימין, הן בעמונה הן בהינתקות והן בהזדמנויות קודמות, על-פי חוק אך לא על-פי השיויון בפני החוק.
התפרעותם של האנרכיסטים מסמוע היתה קשה יותר מהתפרעותן של נערות ההינתקות ובכל זאת האחרונות ישבו חודשים בכלא ולא שוחררו עד שלא התחייבו שלא להפגין יותר (זכות דמוקרטית בסיסית) ואילו האנרכיסטים כבר מן הסתם נמצאים בבתיהם. יתרה מכך, האנרכיסטים פוגעים בחיילים ועוברים על החוק כבר מאז תחילת הקמת הגדר ואף לא אחד מהם הובא בפני שופט.
גם היד שהפעילו צה"ל והמשטרה בעמונה היתה קשה הרבה יותר ממה שראינו בסמוע. אף אחד מהאנרכיסטים בסמוע לא נזקק לאשפוז, תפרים או גבס. בעמונה אפילו ח"כים שגופם מוגן מתוקף חסינותם נאלצו לבקר בבית החולים ואף אחד לא יצליח לשכנע אותי כי אריה אלדד התפרע או היווה סכנה כלשהי לשוטרים.
כל מה שראיתי בסמוע היה נער שחטף מכה בבטנו עם קנה הרובה והתקפל על הריצפה כמו שחקן כדורגל לא מוכשר במיוחד המנסה לגרום לשופט להוציא כרטיס אדום לשחקן הקבוצה היריבה וזו אכן היתה מטרתם של האנרכיסטים, להוציא כרטיס אדום לכמה חיילים המשרתים בצה"ל בניגוד אליהם. אנשים העוזבים את משפחותיהם, עבודתם ולימודיהם למשך חודש בשנה על-מנת שכולנו נוכל לישון בשקט בתל אביב, חיפה, באר שבע וכל מקום אחר בעוד הם יושבים בפאבים ובתי קפה.
האנרכיסטים ידעו כי צה"ל ישלח כמה חיילי מילואים לאירוע, ידעו כי חיילי המילואים יאלצו לנקוט באלימות ולא אתפלא אם גם ידעו כי חיילי המילואים הללו עומדים בפני שחרור (מה שמוריד את סף הסבלנות לעיכובים למיניהם כמו שיודע כל מי ששירת במילואים) והכי חשוב, הם ידעו כי יש בישראל ממשלה חלשה שלא תוכל לגבות את החיילים כפי שעשה בן-גוריון בשנות החמישים כאשר גיבה את אריק שרון ומאיר הר ציון בפעולת קיביה ובעניינים אחרים.
נשארה רק שאלה אחת: מדוע שיתפה התקשורת פעולה עם פעולה חצי מבוימת של קבוצת שמאל סהרורית? מדוע כל כתב חדשות מכרכם פניו ואומר את צמד המילים 'תמונות קשות'? מדוע אף לא כתב אחד אומר על האנרכיסטים את מה שהם באמת? חבורה של ילדי שמנת אגואיסטים המחפשים צידוק אידיאולוגי לאי שירות בצבא ונתיב לשחרור אגרסיות (שהיו משתחררות בצבא לו היו מתגייסים).
חשבתי על כך הרבה וככל שהפכתי בדבר נותרה רק תשובה אחת: כאשר כתבי הטלוויזיה רואים אנרכיסט הם רואים את 'בנו של השכן' מכיון שהאנרכיסטים יוצאים מאותם חוגים חברתיים מהם יוצאים כתבי הטלוויזיה אך כשהם רואים מתנחל זהו אדם אחר, קבוצה שונה, 'הם'. בחיילים מבחינתם בכלל קל לפגוע, לא חס וחלילה מפני שילדיהם אינם משרתים בצבא (רובם כן וחלקם אף ביחידות קרביות) אלא מכיון שלחייל אין פנים. ראשו מכוסה קסדה וגופו מכוסה מדים, זוהי דמות ערטילאית שאין לה פרצוף ואין לה זהות.
אך בעוד התקשורת הינה עצמאית הרי שהפרקליטות חייבת לכולנו דין וחשבון שכן כל אחד מהיושבים שם מקבל את שכרו מכספי המיסים שלנו והפרקליטות חייבת לנו דבר אחד: דין שווה להינתקות, לעמונה ולסמוע.
