בואו ניזכר בפרטים: יואב יצחק התלונן, המבקר חקר, היועץ המשפטי לממשלה ביקש השלמות, המבקר פנה לאולמרט – ואולמרט לא הגיב, המבקר המתין עוד ועוד זמן, אולמרט לא הגיב, ואז העביר המבקר את הדוח ליועץ המשפטי לממשלה, עם פירוט חששות לעבירה פלילית ללא התייחסותו של ראש הממשלה.
והבוקר כולנו מתעוררים עם כותרות על תלונה של ראש הממשלה במשטרה נגד המבקר. 60 עמודים לה לאותה תלונה. וכי מה יכולה כבר להכיל תלונה בת 60 עמודים?
מתברר שהיא כוללת את תגובתו המפורטת של ראש הממשלה לעניין הבית בכרמייה. כן, עוד תרגיל שהלוואי והיינו רואים כמותו במלחמה האחרונה.
יודע ראש הממשלה, כי אם היה מעביר את גרסתו לפרשה, היא היתה מושלכת לפח, יען כי למשטרה שיטות חקירה משלה, ואילו היתה רוצה לשמוע את גרסתו של ראש הממשלה, היתה ודאי קוראת לו לחקירה.
הוא לא יכול לעטוף את גרסתו בתלונה על רומיה השכנה, שעושה לו כאב ראש בצהריים, כי אז ודאי לא היתה המשטרה מתייחסת. אז מתלוננים נגד המבקר, מפרסמים את העניין (בדיווח העיתונאי בידיעות אחרונות כתוב בפירוש שהיועץ המשפטי לא פתח עדיין את התלונה, כך שדבר התלונה הודלף ע"י ראש הממשלה), תוך ידיעה שהתלונה תגבה מחיר פוליטי, אך המחיר לא יכול להיות כבד כי הסחורה ממילא לא שווה כבר כלום מכלום.
שיבוש הליכי חקירה – במיטבו.
ונכון יעשה היועץ המשפטי לממשלה, אם יחזיר את התלונה לשולחיה, ויסביר להם כי ככל שחפצים הם להתלונן אנא יתמקדו בנושא התלונה, וככל שראש הממשלה חפץ להתייחס לפרשת כרמייה, תהיה לו ההזדמנות פז לעשות זאת בחדרי החקירות.
