הורגלנו לשמוע על תביעות אזרחיות בין שני צדדים על הוצאת לשון הרע. הנפגע (לכאורה) תובע, הנתבע מתגונן, סכסוך אזרחי אשר תוצאתו (לכל היותר) בפיצוי כספי, ואשר מתנהל על-פי סעיפי חוק איסור לשון הרע.
אך לשון הרע איננה רק עוולה אזרחית, היא יכולה להוות גם עבירה פלילית וזאת על-פי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני-אדם או יותר זולת הנפגע, דינו - מאסר שנה אחת."
ומכאן שמה שמבדיל בין העוולה האזרחית ובין העבירה הפלילית היא ה"כוונה לפגוע" (מעוגן בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון).
אין ספק שהכותרות: "המשטרה: לחקור את המבקר" ו"חשד: המבקר שיבש חקירות" יש בהם דברי לשון הרע על-פי החוק. ולו על-פי סעיף 1.(3) לחוק "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול... לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;"
ודאי שאם הדברים אמת הרי שיש להם עניין רב לציבור וודאי שלא מדובר כאן בפרטי משני ("פרט לוואי" על-פי לשון החוק). ואז נשאלת בעצם שאלה מרכזית, האם עומדת לעיתונאים שמעון שיפר ואיתמר איכלר, לעורך האחראי ארנון מוזס, לעורך שילה דה-בר, למשנה לעורך רון ירון, למו"ל, ולמפיצים, הגנת "אמת דיברתי" ואם לא יוכלו להוכיח שאמת דיברו, האם תעמוד להם הגנת תום לב.
מה שבטוח הוא שאם שיקרו במצח נחושה, ומתוך כוונה תחילה לפגוע, אין להם כל הגנה, והם חצו אף את הרף הפלילי.
על-פי הודעת משרד המשפטים היום, ברור כי מדובר בדברי שקר בוטים, חברותו ההדוקה הידועה של שמעון שיפר עם ראש הממשלה מבהירה היטב את המניע, מבארת את תשתית ה"כוונה תחילה" הנמצאת לכאורה בבסיס בדברים, ולא נותר אם כך אלא לבצע חקירה קצרה ויסודית במטרה להגיש כתבי אישום.
וכך אומר היום דובר משרד המשפטים, לא פחות ולא יותר: "אין אמת בידיעה כי המשטרה דרשה לפתוח בחקירה נגד מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס... לא הוצג כל מסמך וממילא לא הייתה כל אמירה של פרקליט המדינה כי יש לפתוח בחקירה, שאף לא נתבקשה".
יכול וצריך המבקר להגן על עצמו, על בית המחוקקים ועל כלל הציבור בדרישה על-פי סעיף 17 לחוק האומר:
=====================================================
"(א) פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תעמוד הגנת תום לב לעורכו, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת אם הנפגע, או אחד הנפגעים, דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה, בהבלטה ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע, ותוך זמן סביר מקבלת הדרישה; ובלבד שהדרישה הייתה חתומה בידי הנפגע, שהתיקון או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי חוקי אחר, ואורכם לא חרג מתחום הסביר בנסיבות.
(ב) היה הפרסום בעיתון המופיע בתדירות פחותה מאחת לשבוע, יפורסמו התיקון או ההכחשה, לפי דרישת הנפגע גם בעיתון יומי"
=====================================================
יכול וחייב היועץ המשפטי לממשלה לנקוט לאלתר בהליכים פלילים, על-פי חוק איסור לשון הרע, נגד כל קבוצה גדולה של אנשים בידיעות אחרונות, מהמסד עד הטפחות, בין אם הם חברים אישיים של ראש הממשלה ובין אם לאו.
יפים לכאן הדברים של בית במשפט העליון בבג"צ 3094/03: "סמכות הרשות הופכת לסמכות שבחובה כאשר הנסיבות חוקתיות והמשפטיות שלנו הופכים את אי הפעלתה של הסמכות לבלתי סבירה, באופן היורד לשורש העניין".
כבוד היועץ המשפטי לממשלה, זו לא רק זכותך לפעול כאן, זוהי חובתך. ואין לי שום בעיה שכולם יקבלו שנה בפנים, ונשיא המדינה יוריד להם חצי על-מנת שיוכלו לעבוד חצי שנה למען הציבור, סוף סוף יעשו משהו מועיל לטובת הבאר המשקה אותם מים זכים וטהורים, והם יורקים עליה, ומטילים מימיהם בתוכה.
