ביקורת על דוח ועדת וינוגרד

דוח ועדת וינוגרד כתוב באריכות, בסגנון הנראה לכתחילה כמלוטש, אך לא כן בקריאה דקדקנית, מגיע למסקנות מוחלטות, ונכתב ע"י אנשים מכובדים מאוד. מי אני, אזוב הקיר שיקרא תגר על ארזי הלבנון. אך מאחר שכה מעטים מערערים על הדוח החלקי אין לי בררה אלא לצאת חוצץ על כמה מאמירותיו ומסקנותיו. ועדת וינוגרד תגיע כנראה למסקנה שהמערכה הסתיימה רע, צה"ל לא ענה על הציפיות, והתוצאות של הלחימה ביבשה היו גרועות. אך כל זאת בשלבים מאוחרים של המערכה. חמשת הימים הראשונים היו ממש טובים, כולנו היינו מרוצים. השגיאה הקשה העיקרית היתה שלא ידענו לגמור בזמן ואיפשרנו למערכה להימשך לאחר שעברה את הזניט שלה. לכך לא אתכחש. אמירות נחרצות רבות של ועדת וינוגרד ראויות לביקורת פרטנית כגון הקביעה כי ישנן החלטות פוליטיות-דמוקרטיות הפטורות מביקורת. האין היא מזכירה ועדה אחרת שפטרה מאחריות את ראש הממשלה ושר הביטחון? ריח לא טוב עולה באפי. ייתכן שיוקדש מבט אישי מיוחד לביקורת פרטנית יותר. אולם הסוגייה העיקרית שתודגש כאן היא עימות בין תפיסת-יסוד של ועדת וינוגרד שאינני יודע מדוע לא העמידה אותה לביקורת, לבין תפיסת הלחימה של צה"ל שאכן מומשה באותם ימים ראשונים, ובצדק. ועדת וינוגרד המכובדת, קובעת פעם אחר פעם כי אפשר היה להפסיק את ירי הרקטות רק באמצעות כניסה של כוחות צבא גדולים ללבנון, ללא הסבר וללא הסתמכות על עובדות כלשהן. לא ברור מדוע בדוח חלקי שמתייחס אך ורק לימים הראשונים, מרשה לעצמה הוועדה קביעה כזו. הרי המצב בשטח עדיין לא הוכיח דבר הקשור לקביעתה. יתר על כן, גם בסיום המלחמה לא הוכח שכניסת כוחות גדולים היתה פותרת את הבעיה. הקושי אינו בקביעה עצמה אלא בכך שהיא מהווה נקודת מוצא עיקרית להטחת מלים קשות מאוד בתהליכי קביעת ההחלטות בדרג הצבאי. ועדת וינוגרד יכולה ואולי אף חייבת להרהר ולערער על החלטות שגויות אלו או אחרות, אך אין היא מנסה כלל להשוות בין שתי החלופות: בין התוכנית שבחר המטה הכללי לבין התוכנית שנראתה לה. קשה להבין את המבנה הלוגי של הנמקות הוועדה בסוגייה זו, ויש שיגידו כי הוא דומה יותר לבניין קלפים מאשר למוצר שכל דפנותיו תומכות זה בזה. צה"ל בחר בדרך פעולה המבוססת על פקודת "שוברת הקרח". תפיסת הפעלה שנידונה בצה"ל במשך שנים ארוכות. נערכו תרגילים אין-ספור, פותחו מערכות נשק מתקדמות, עוצבו תורות לחימה, וגובשה הסכמה די רחבה על עקרונותיה, שיטותיה, יתרונותיה וחולשותיה, אך ועדת וינוגרד פטרה אותה בהינף קולמוס כי טרם עברה אישור סופי. פקודת "שוברת הקרח" שאפה להשיג תוצאות מירביות בזמן קצר, לשמור על מספר אבדות מזערי ולהימנע משקיעה "בביצה הלבנונית". היא התבססה על שילוב של מערכה צבאית עם מערכה מדינית למיצוי ההשג הצבאי בלי להאריך את משך הלחימה. פקודת "שוברת הקרח" התמקדה באש מדויקת מנגד והשלמתה בכוחות קרקע מוגבלים. יש הטוענים כי עקרונות הפקודה ובעיקר שילוב לחימה ודיפלומטיה, ראויים לכל שבח. היתה כאן יצירתיות, מילה שוועדת וינוגרד מרבה להשתמש בה, היתה כאן גישה עקיפה אנכית, כדי שכף רגל לא תשקע בבוץ הלבנוני, והיתה כאן דאגה אמיתית ומעשית לחיי כל לוחם ולוחם. התקלה העיקרית נבעה מכך שהדרגים המדיניים כולל משרד החוץ, לא השלימו את הפקודה בתוכנית מדינית-דיפלומטית למיצוי הישגיה וסיום המלחמה בזמן קצר. ועדת וינוגרד נמנעת לבחון את "שוברת הקרח", נמנעת מהחובות שהיא מטילה על נשואי הביקורת שלה: "אחריות, שיקול דעת, מנהיגות", וגוזרת את דין הצבא לשבט. גם אנאליסט ביקורתי כלפי הצבא כמו כותב שורות אלו אינו יכול להחשות כאשר נעשה עוול לצה"ל דווקא בימים היפים, הנבונים, השקולים והאחראים בתחילת המערכה. אלו שעיניהם בראשם וזמנם בידם לעיין היטב בדוח של ועדת וינוגרד המכובדת, ייתקלו עמוד אחרי עמוד במשפטים הדורשים ביקורת איכות ובדיקת תהליך הסקת המסקנות או קביעת החלטות של ועדת וינוגרד עצמה.