לאחרונה התבשרנו על הסכם חדש בין הרט"ג (רשות הטבע והגנים) והמפעל לבקבוק מים בבעלותם של קיבוץ עין גדי וחברת יפאורה-תבורי, הסכם שיהפוך את את עין גדי מנוה מדבר שוקק חיים לחלק מהמדבר שסביבו תוך פגיעה אנושה בצומח ובחי.
על-פי הסכם זה ואני מצטט: "תוספת המים לקיבוץ ממי המעיינות לא תעלה על 25 מ"ק/שעה ובסה"כ יהא הקיבוץ רשאי לקבל עד 40 מ"ק/שעה" (סעיף 9.א.3).
וזאת כאשר שני המעיינות שבשמורה מעיין עין גדי ומעיין שולמית מפיקים 60 מ"ק/שעה בממוצע, משמע מפעל המים יקח שני שלישים מכמות המים ויותיר שליש לטבע. יותיר שליש לטבע? לא כל כך מהר, בעלי ההון לא נוטים לותר על משאבים. בסעיף (9.א.4) להסכם כתוב "הפקה נוספת של מי מעינות לקיבוץ של עד 10% על הכמויות השנתיות המפורטות לעיל ולהלן לא תחשב לחריגה מהעקרונות המפורטים בסעיף זה." משמע הקיבוץ יוכל לשאוב 44 מ"ק/שעה וכמובן שמלוא הכמות אכן תשאב.
אמנם בהמשך ההסכם כתוב כי על הקיבוץ יהיה לסנוק מים מנחלי אכזב באזור ובעיקר מנחל ערוגות אך מדובר בלעג לרש וזאת משלוש סיבות:
1. בהסכם לא מצוין מתי יועברו המים החלופיים לנחל עין גדי וכאשר אין מועד הרי שהדברים יתבצעו באחרית הימים.
2. מיי נחלי האכזב גם הם חשובים מאוד עבור הטבע ומהוים מקור בלעדי של חיים לצמחים ובעל חיים רבים.
3. כל עבודות התשתית הדרושות שנעשו ויעשו משולמות מכספי המיסים שלי ושלכם ולא חס וחלילה מכיסו של הקיבוץ או מכיסה של חברת יפאורה-תבורי.
צריך לציין כי בשנות החמישים קיבל הקיבוץ אישור להשתמש במיי המעיינות לצורך חקלאות, הכמויות המותרות מעולם לא הוגדרו אך הקיבוץ מעולם לא השתמש אפילו בחמישית מהמים המונפקים ע"י המעיינות. היום כבר אין חקלאות (למה להתאמץ כאשר המעיינות הופכים למדפסת כסף?) מעיינות שהם דרך אגב נכס לאומי השייך לכולנו ולא רק לחברי קיבוץ עין גדי.
נשאלת השאלה כיצד חתמה הרט"ג על הסכם כה רע לטבע? האין הם אמורים להיות אלה ששומרים על ערכי הטבע? מדוע הם מועלים בתפקידם בצורה כה בוטה? לצערי הדבר נובע מקריסת כל מערכות הרגולציה במדינה. כך מפעל "רותם אמפרט" שנתפס מזהם לא פעם זוכה בפרס איכות הסביבה, כך ערוצי הספורט מעבירים תכנים מערוץ הספורט לערוצים בתשלום וכך הבנקים לוקחים מאיתנו עמלות בלי חשבון ואלה הן רק דוגמאות.
הפקידים המשמשים כרגולטורים הם שבויים של בעלי ההון, הם למדו להעריץ אותם בבתי הספר למנהל עסקים והם תלויים בהם לצורך המשך הקריירה שלהם. לעומתם נראים האזרחים הרגילים כנמלים. השרים הממונים, שהם היחידים אשר יכולים לעצור את המחדלים הללו, הם במקרה הטוב חדלי אישים שכל עניינם הוא להעביר את התפקיד על מי מנוחות וללא עימותים. הם מעדיפים לעצום עין במקום לזרוק רגולטור שסרח לכל הרוחות.
וכך אנו ממשיכים לחיות בזוהמה, לשלם עמלות לבנקים, להתעצבן כשרוצים מאיתנו כסף עבור צפייה במשחק כדורגל ולהצביע שוב ושוב לאותם פחדנים ומושחתים ששוכחים אותנו דקה אחרי שביקרנו בקלפי.
ולסיום ברצוני לחזור לעין גדי, בימים אלה מנוסחת עתירה לבג"צ בנושא אך לדעתי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם ההסכם הינה בחרם צרכנים. וכן, אני יודע שיהיו כאלה שיחשבו שאני תמים, שלישראלים לא אכפת. אולי זה נכון אבל אני אנסה בכל זאת. אני אנסה לקרוא פה לחרם כולל על כל מוצרי יפאורה-תבורי, שהם RC קולה,מי עדן, תפוזינה, ספרינג, שוופס, מיץ פז, סנאפל, קריסטל וכמובן עין גדי.
ברצוני כי כל אזרח יזכור את היעלים והדורבנים שימותו מחוסר צמחייה, את הקרקלים, את השועלים, העיטים והדאיות שיסבלו ממחסור בציד ובעיקר שיזכרו את עצמם ואת תחושתם כאשר ביקרו בשמורה ועמדו מתחת למפל דוד, האם אינכם רוצים שילדיכם יוכלו לחוש את אותה התחושה?
