השכם והערב מובילים אותנו "המומחים" באפסר ההטעיה כאילו הקסאם ומיגורו הם הבעיה. רק נשליך סטטיסטית כך וכך רקטות ופצצות על המשגרים, רק נחסל כך וכך מנהיגי חמאס, רק נתמיד בכך ופתרנו את בעיית הקסאם על יישובי הנגב המערבי, ובא לציון גואל. הישרים מעט יותר מבין המומחים מוכנים להודות בפנינו בפומבי (בחצי פה), כי אומנם אמצעים אלו הינם יעילים אך לא יחסלו את בעית הטילים באופן מוחלט ועלינו "לחיות" עמם באורח כלשהו (כאילו שהם היו מוכנים אישית לכך). אלו גם אלו טועים ומטעים.
על-מנת להתמודד ולחסל הטרור (כן, לחסל ובאופן מוחלט), עלינו לחזור למקורות סיבותיו של הטרור. "הטרור הינו (ומשתמש ב-) הטלת פחד ואימה על אוכלוסיה אזרחית שאינה לוחמת ע"י קבוצה מתנגדת". אותה הטלת אימה על אזרחינו אמורה לשרת את מטרות הטרור יהיו אלו ככל שיהיו. ובאים ההגדרה (משנאמרה כאן) הינה כה פשוטה וברורה, מאליה מתבקשת התובנה ההפוכה... מדוע לא תנקוט האוכלוסיה מוכת הטרור בדיוק באותם אמצעים (אשר הינם כה יעילים בעליל) נגד משלחי הטרור מהקבוצה (או קבוצות) הנגדית ובכך תיצור מאזן אימה (ופחד) אשר ישתק את הצד הטרוריסטי היוזם, או במילים אחרות (אשר כבר נאמרו במאמרי האחר); "יתושים יודברו ע"י יתושים עוקצניים יותר", תרתי משמע. רק מאזן פחד ואימה משני הצדדים כאשר הצד הטרוריסטי ותומכיו יקבלו מנה אחת אפיים בעבור כל (כל!) פעולת טרור מצידו, בתוספת ריבית דריבית, יביא את הטרור אל שולחן הדיונים ולאפשרות של הסכם אי-לוחמה ארך טווח המלווה בבטוחות וביטחונות מתאימים.
האין זה בדיוק הפיתרון בו אנו מעויינים (בשלב זה)? נסגנות, מורך לב וותרנות במלחמה בטרור מביאה יותר טרור ויותר אבדות, לשני הצדדים. הנילחם בטרור אסור לו שיפסיק המרדף אחר הטרור גם אם הטרוריסט יבקש זאת מסיבות טקטיות של מנוחה והצטידות לסיבוב הבא. שפת הוויתורים והנאורות אינה מובנת לטרור ותומכיו, שפת הטרור הנגדי לעומת זאת מובנת להפליא.
אהה יאנפף (שוב) "המתוחכם", אנו איננו ברברים, אנו איננו יכולים לנקוט באותם אמצעים בהם נוקט החמאס ולכן ניגזר גורלנו להפסיד במלחמת הטרור. כאן, באמרה זו, נעוצה כל בעייתנו (וגם הדילמה האמיתית אשר לפנינו). על סמך מה באים "יפי נפשינו" וקובעים מה מותר ומה אסור. הרי מה שהם, אותן נפשות נאיויות אומרות לנו הוא, כי ניגזר עלינו להתחסל כישות וכפרטים ולאבד כל היקר לנו משום שאיננו מוכנים ושומא עלינו לא לעמוד על נפשנו בנחרצות הנידרשת (מסיבות שאינן מן הענין).
מכאן ברור הוא כי בעיית מיגור הטרור אינה בעיה פרקטית-יישומית אלא בעיה לאומית-נפשית. "יפי הנפש" ביננו יכנו אותה "מוסרית". אך האם קיומנו כעם וכבני חורין אינה הבעיה המוסרית העליונה הניצבת בפנינו (בשקלול כל אמות 'המידתיות' הנחוצות והברורות מאילהן)? האם ההגנה על קיומו של האחר קודמת להגנה על חיינו, חיי ילדינו וכל היקר לנו? אכן, הבעיה הינה עקרונית, ובאים התשובה הינה כי נישמור על קיומנו ע"י כך שנשכים ונהרוג את הקם להורגנו, אפילו ונידרש מעמנו להשתמש באמצעים חריגים (ועדין לעמוד במסגרת עקרונות המשפט הבינלאומי), הפיתרון ומיגור הטרור גם הוא ממש כאן בהשג ידינו.
הטרור יונק אמצעיו משני מקורות עיקריים. הראשון הברור, החשוב והעיקרי בהם, הוא האוכלוסיה האזרחית בה הוא חי, נושם ובועט. המקור השני הוא כל מקורות החוץ התומכים מוסרית וכספית בו. אין שוויון בין שני המקורות, ורמת יעילותם עבור הטרור. ללא תמיכה חיצונית הטרור עדיין יכול לפעול, להתקיים ולהזיק, בעוד אשר ללא תמיכת האוכלוסיה האזרחית הטרור ימות מות נשיקה. מכאן גם ברור כי באים אמצעיו של הלוחם בטרור הינם מוגבלים, ואכן הללו תמיד מוגבלים ובמחסור, הרי שהטיפול באוכלוסיה תומכת הטרור חייב להיות הצעד העיקרי והמושקע ביותר, אם כי הטיפול במקורות החוץ של הטרור חייב להינקט יד ביד עמו כצעד נילווה חיוני.
הלאה: על-מנת לנקוט באמצעי הטלת אימה ופחד על האוכלוסיה האזרחית הפלשתינית, עלינו לקבל החלטה שאין אפשרות אחרת להגדירה פחות מ'אסטרטגית'. וכאן אנו שוב בבעיה. "מנהיגנו" קיבל ציון ניכשל גורף במקצוע האסטרטגיה. לא נורא, עלינו תחילה לטאטאו החוצה (ישנם רבים וטובים על פניו) ולהמשיך. אסטרטגית, חייבת גם להיות ההחלטה להוציא את הטרור העזתי מעניין פנים ישראלי ולהשליכו אל ועל העולם המערבי וחלקית הערבי. ללא ספק יהיו מדינות מערביות (וגם ערביות) שישמחו לממן, מי בגלוי ומי בסתר, קמפיין חובק עולם נגד הטרור העולמי האיסלאמיסטי בכלל והפלשתיני בפרט כהכנה למלחמת טרור מול טרור (ושוב, נידרש 'מנהיג' שהוא אסטרטג/טקטיקן המוכשר לכך ומובן שהנוכחי אינו כזה).
כעת נחזור שוב למקורות, הפעם מקורותינו. זוכרים? "עין תחת עין ושן תחת שן", לא כמעשה נקמה אלה כאמצעי מעשי מושכל ביותר. זהו בדיוק העיקרון העתידי המנחה אותנו במלחמה בטרור וזהו אף העיקרון המנצח. לא רצוי להכביר כאן בפרטים אך רק על-מנת לסבר את האוזן ניתן לאמר: "דם תחת דם", "בית תחת בית", "רכוש תחת רכוש", "פינוי תחת פינוי", "פחד ואימה תחת פחד ואימה". מאזן האימה יובהר לעולם, לפלשתינים (ולחיזבלונים) בפרוט מלא, ואז ייושם כלשונו, לפרטיו ודיקדוקיו והחשוב ביותר... בנחרצות, ללא רחמים ולאורך זמן.
כאשר נאמר: "עזה תבער" כפי ששדרות בוערת (כן, כן כבר אמרנו, נו אז מה?), אזי עזה תבער כפי שדרזדן בערה ולא שלהבת אחת פחות. זו אינה קלישאה, לדוגמה: פיזור מתקני תבערה קלים על אזורים שהינם ממקורות הירי, ייצור אפקט 'פחד ואימה' לעילא ולעילא.
העזתים ותומכיהם בעולם הערבי צריכים להפנים כי יש תג מחיר לתמיכתם בטרור, והם ישלמו אותו עד שיקיאו את הטרור מקירבם. הם תמכו ותומכים בטרור ועליהם מוטלת החובה המעשית, מוסרית ומצפונית להפסיקו ובאם לא מבינים הם זאת בטוב, ניגרום להם להבין זאת ברע.
חשוב להדגיש כי עלינו להיות רגישים ובעלי מודיעין מעולה על-מנת להבחין ולהגיב חיובית על הלכי רוח אמיתיים הקשורים בנכונות לדיוני הפסקת אש אמיתית בקרב גורמי הטרור, איו הכוונה כאן לאיתותי 'תהדיות', 'הודנות' ושאר השטויות המופרחות לחלל האוויר ע"י גורמי חמאס המשוכנעים בתמימותנו ובכסילותנו (ובמיקרים רבים אכן אינם טועים). הרי כבר ציינו כי אנו הבעיה, הלא כן?
לטוענים כי לא כל העזתים והפלשתינים הינם תומכי טרור (נכון עובדתית לגבי המיעוט בהם), נזכיר כי הקיצונים והטרוריסטים בין הפלשתינים הם הקובעים את האג'נדה הפלשתינית וכך אין לאף ישראלי כוונה ולו קלושה להושיט צווארו לשחיטה ולו רק על-מנת "לחזק" את הכוחות המתונים שם. באם הם כה מתונים, ייכבדו נא וירסנו את הטרור או למצער ישתפו עמנו פעולה למיגורו לתועלת שני העמים, ולא, אנו נעשה את הנידרש.
לכל אותם קיצונים ואנרכיסטים שטופי הפוסט-כל דבר האחוזים בעתה חסרת שליטה מתגובת העולם אשר "הינו נאור רק כאשר לחץ הטרור אינו נוגע בו ישירות ואכזרי בטרוף כאשר נושא קיומו הוא על הפרק", נזכיר גם זאת, כי "העולם נוטה חיבה למנצח ומשתתף בחלקו, בעונג רב בריקוד על גוויותו של המובס-ובפרט באים הינו יהודי". חידון קטן... מי אמר ובאלו נסיבות נאמר "אפילו יהודי אחד הוא יותר מידי"... והמבין יבין.