אורלנד: הגילוי החדש בענף הביטוח

היו ימים, שחברת הביטוח אריה היתה שם-דבר בענף הביטוח, חברה מן הוותיקות והמובילות. היא הייתה בשליטת אבינועם טוקטלי המנוח, ואחר כך בשליטת יורם גיל (אביו של רועי גיל הזכור לנו מעסקות שונות). החברה עברה גלגולים שונים, ולבסוף נרכשה על-ידי כלל ביטוח, שביטלה את היישות העצמאית שלה, והפכה אותה ל"מרחב", כאילו הייתה עוד מחוז. אתמול (ה', 24.5.07) מונה אבי סלומון, מהנדס תעשיה וניהול בן 57, למנכ"ל המרחב, תפקיד שבעבר החזיקו בו מבכירי ענף הביטוח. סלומון עובד 5 שנים בכלל, וקודם לכן עבד בהפניקס ובהמגן. הוא בא במקומו של אריה הרמן. על גלגוליה של אריה אפשר לומר את הפתגם הלטיני: כך חולפת תהילת עולם.

לפני כשנתיים מכרה חברת מנופים פיננסיים בשליטת אברהם ננקשוילי וג'ון בן זקן חבילות גדולות של מניות לחמישה אנשים. בעת המכירה, טענה החברה שאין קשרים אישיים או משפחתיים בין ננקשוילי ובן זקן לבין קוני המניות. היום (ו', 25.5.07), לפתע, נזכרה החברה להודיע: סליחה, טעינו, לשלושה מבין החמישה יש קשרים עסקיים עם בעלי החברה. אחת מקוני המניות היא פלונית, מרסל בן שמחון, שב-2005 טענה החברה שאין לה כל קשר לבעלים. היום מתבררות העובדות הבאות: בעלה של מרסל, איל בן-שמחון, היה מתווך, ובעבר תיווך בעסקות נדל"ן לבן זקן. זה האחרון, מצידו, חתם כערב לשתי הלוואות שבן שמחון לקח בבנקים. היום עובד בן שמחון במקומון של אשדוד, שננקשוילי הוא מבעליו, ובן זקן הוא עורכו. אם לא די בכך, מתגלה היום שמרסל בן שמחון, שקנתה כאמור חבילת מניות ב"מנופים פיננסיים", מכרה לאחר מכן 1.5 מיליון מניות מתוכן למשה דנינו, מנכ"ל המקומון. גילוי נוסף נוגע לחברה בשם גלנקור, שננקשוילי הוא אחד מבעליה. הייבור איצקוביץ, שקנה אף הוא ב-2005 מניות ב"מנופים פיננסיים" קשור לחברה זו, אם כי לא פורט איך. קונה אחר של מניות, ג'וזף דרוויאן, עבד בגלנקור. הפרט המעניין ביותר הוא שההיכרות בין ננקשוילי לדרוואין נוצרה "על-רקע עסקות נפט שננקשוילי עשה עם גלנקור". המוזר ביותר הוא שמדובר בסיפורים ועסקות מלפני שנים, הנוגעים לבעלי השליטה בחברה. אז איך יכלה "מנופים פיננסיים" לומר ביולי 2005, שעובדות אלו אינן ידועות לה?

דן דורי היה במשך שנים רבות מנהל בכיר בענף הנדל"ן. בתפקידו האחרון היה מנכ"ל נכסי אזורים, כשזו הייתה חברה-בת של אזורים. לפני מספר שנים פרש לגימלאות, והיה עסוק גם כיועץ נדל"ן. השבוע, בגיל 72, התברר לדורי סופית שיש חיים גם אחרי קבוצת אזורים: הוא מונה לדירקטור בחברת הנדל"ן החדשה בריטיש-ישראל, בראשות עמיר בירם, שזה עתה גייסה הון בבורסה של תל אביב.

מי גרם למשפטן הבכיר פרופ' יעקב נאמן לאבד, באופן נדיר, את קור רוחו? ההשג שייך, כנראה, לרואה חשבון צנוע בשם יצחק כהן, שבמשך שנים היה החשב של אוניברסיטת בר-אילן. פרופ' נאמן הוא, בין יתר תפקידיו, גם אחד מראשי האוניברסיטה. כהן הגיע אשתקד לגיל פרישה, וביקש לממש את זכותו לפרוש. הוא נפגש באווירה לא-פורמלית עם נאמן, וסיפר לו כי בקרוב יסיים את תפקידו. כהן: "פרופ' נאמן הגיב כאילו נפלה עליו פצצה. הוא נדהם. אחר כך אמר לי: מה אעשה לאחר שתפרוש? אני ישן בשקט בלילה, כי אני יודע שאתה נמצא במקום!". אגב ראשי אוניברסיטת בר-אילן הביאו באחרונה לתפקיד החשב, שהתפנה, את רלי שביט מאוניברסיטת תל אביב. הם מקווים שגם עתה יוכלו לישון בשקט.

עו"ד גדעון פישר סיפר באותו כנס ביטוח ברמת-גן, כי באחרונה הגישה חברתו תביעה ייצוגית נגד ממשלת גרמניה, בדרישה שבני הדור השני לניצולי השואה יקבלו פיצויים. בירם אמר, כי על-פי נתונים של חברתו, מתגוררים כיום בישראל 14 אלף בנים של ניצולי שואה, הסובלים מטראומות שונות, שבאו כתוצאה מהמפגשים שלהם עם חוויות השואה של הוריהם. עו"ד פישר: "שוחחתי עם הנושא עם שגריר גרמניה בישראל. הוא אימץ אותי לחיקו בחום, ואמר: אתה יודע שהמדיניות של ממשלת גרמניה בנושאים כאלו מתמצית בשלשת ה-D. אלו הם ראשי תיבות של שלוש מלים באנגלית, שפירושן: בשלב ראשון הכחש, בשני דחה את הדיון, בשלב שלישי נהל דיונים. מה יהיו תוצאות הדיונים, והאם ממשלת גרמניה תשלם לבסוף פיצויים? עו"ד פישר לא התייחס לנקודה זו.