אחת התמונות החיות בזכרוני הפוליטי היא זאת של אריאל שרון נע כהר איתן בין למעלה מעשרה מאבטחים בחלל הדחוס שבין מזנון הכנסת לבין המליאה. הוא היה והוא נתפש כמנהיג המבין היטב את תנאי הג'ונגל המזרח תיכוני. הוא סיפק באישיותו רגיעון לאלה הסבורים כי עידן המנהיג האזרחי ונטול הניסיון הצבאי טרם הגיע.
תהליך האתרוגיזציה של שרון השלים את התמונה: גם אקס-גנרל וגם מדינאי היודע לכפות נסיגות נחושות ולעשות זאת תוך יצירת מרכז פוליטי איתן - על-פי הדפוס שיצק יצחק רבין ז"ל.
אך בבוקר שאחרי עידן שרון ואחרי חשבון הנפש והכאב של ההינתקות ומחירה - חוזרת ההכרה כי לפיתוי של התמכרות המערכת לאיש חזק אחד צמוד מחירון קשה של אבדן איזונים, של הצנעת ביקורת, של מקהלת מעודדים, של דחיקת נושאים בוערים שהם על סדר היום שלנו אך לא על סדר-היום שלו.
המסקנה המתחייבת היא, כי ישראל זקוקה לנבחרת שהאישים בה מאזנים זה את זה באישיותם, נבחרת המבטיחה מערך בקרה נמשך ואיזונים שאינם תוצאה של חוקה שלא הושלמה אלא של הרכב הנפשות הפועלות בצמרת.
לא מנהיג חזק ולא נבחרת חלומות שהופכים לסיוט, אלא נבחרת הפועלת מן המרכז הפוליטי שחולשותיה ומעלותיה ידועות והיא כוללת רבדים של ניסיון מדיני, צבאי וכלכלי - אך גם מאפשרת פריצה של כוחות חדשים אל המעגל הראשון.
נבחרת ה"זה מה יש שלי" כוללת במובהק את אהוד ברק ואת בינימין נתניהו. את ציפי לבני ואת עמי אילון וכן - בהחלט - גם את אופיר פינס. האפשרות שמפלגת העבודה והליכוד עם מה שישאר מקדימה יחברו ליצירת מרכז פוליטי איתן המאזן את עצמו מבפנים איננה אשליה אלא הכרח.
היא תבוא כאשר מפת הכוחות הפוליטיים בכנסת תתייצב סופית על חמישה גושים בלבד: שמאל יוני שלום-עכשווי וסוציאליסטי, ימין בלתי מתפשר של ארץ ישראל השלמה, סיעות ערביות שיאלצו להתאחד כדי להישאר משמעותיות, האגף הדתי על כל חצרותיו - וגוש מרכז גדול של כחמישים ויותר כיסאות בכנסת, גוש שהמאחד אותו עולה על המפריד.
את ברק לא צריך ללמד מהם יתרונות הכלכלה החפשית ותאבת הרווח. את נתניהו לא צריך ללמד פעם נוספת כי לכלכלה נוסח ריגן-תאצ'ר נטול נשמה יש מחיר שהחברה הישראלית לא יכולה לעמוד בו.
חרף תרגילים מסריחים בעבר - המודל של רוטציה נוסה בהצלחה חלקית לפחות. ברק ונתניהו ואפילו בדיל נטול אהבה של חצי קדנציה לכל אחד עם כוחות חדשים כמו אילון ולבני במעגל הפנימי מאד של מקבלי החלטות טובים יותר מן הנוסחה של איש חזק אחד עם מטבח או חווה של סוקרי דעת קהל ויועצים "איסטרטגיים".
התרחיש של נבחרת זה מה יש יהפוך אפשרי וחיוני ככל שהשעון האירני ימשיך לתקתק אל רגע האמת של הדק גרעיני בטהרן. במציאות של בסיסי אל-קאעידה בלבנון ובעזה - חיוני מוקדם עוד יותר.
