נדמה כי במציאות היומיומית לא ניתן להתנהל פיננסית מבלי שבנק זה או אחר יהיה מעורב בחיינו, אם בדרך ניהול חשבון בנק על שמנו ואם על דרך מתקדמת יותר של ניהול השקעות, מתן הלוואות וכו'. מערכת היחסים בין הבנק ללקוח מורכבת מפסיפס של נורמות משפטיות, שעיקרן בעלות אופי חוזי, המבוסס על התנאים וההסכמות שגיבשו הצדדים ביניהם לצורך הסדרת יחסיהם (לדוגמה: בטופס בקשה לפתיחת חשבון בנק).
אולם, יחסי הבנק-לקוח אינם מסתכמים במערך החוזי ביניהם, הואיל והבנקים כפופים לחובות נוספות, שעיקרן נשאב הן מחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א - 1981, והן מדיני הנזיקין. עיקרן של חובות אלו נובע מדרישות מוגברות של תום לב וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו, אשר היקפן המעשי נקבע ונבחן על-פי כל מקרה ומקרה.
בין כלל חובות הבנק כלפי לקוחותיו ניתן למנות מספר הוראות מן החוק:
- איסור הטעיה - חל איסור על הבנק, בכל דרך, לעשות מעשה שיש בו כדי להטעות לקוח בכל עניין המהותי למתן השירות ללקוח. כך לדוגמא חל איסור על הבנק להטעות באשר לתשואות אשר ניתן להשיג מביצוע השקעות כאלה ואחרות.
- איסור התניית שירות בשירות - חל איסור על הבנק להתנות מתן שירות בנקאי אחד ברכישתו של שירות אחר או נכס עליו הצביע הבנק, וזאת בכפוף לקיומו של קשר עסקי סביר בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי.
- איסור פגיעה בנסיבות מיוחדות - חל איסור על הבנק לנצל את מצוקתו של הלקוח או חוסר ניסיונו, כדי לקשור עסקה של מתן שירות בתנאים בלתי סבירים או כדי לתת או לקבל תמורה השונה במידה בלתי סבירה מהתמורה המקובלת.
- חובת גילוי נאות - על הבנק חלה החובה לגלות ללקוח כל פרט שהינו מהותי לגבי תכנו, היקפו, תנאיו ומחירו של שירות שהוא נותן והסיכון הכרוך בו. כך לדוגמא, בקשר עם ריביות על מסגרות האשראי הניתנות בבנק, הסיכונים הכרוכים באפיקי השקעה שונים וכו'.
יש לזכור כי בגדר מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מחויב הבנק לנהוג במיומנות ובזהירות ראויות בשמירה על האינטרסים של הלקוח. עם זאת, חובות הזהירות, הנאמנות והגילוי של בנק כלפי לקוחו משתנות ממקרה למקרה. ככל שמדובר בפעולה בנקאית שגרתית, או פעולה הדורשת מהירות ויעילות על-ידי הבנק, כדוגמת פירעון צ'קים, חובת הזהירות של הבנק "מצומצמת". אולם, ככל שמדובר בפעולות "מיוחדות" - כאלה ה"מהוות מעין צמתים ביחסיו" של הבנק עם לקוחו, ואשר "אין הכרח לבצען במהירות, ולרשות הבנק פנאי" לחקור ולברר, דוגמת: פתיחת חשבון, יצירת שעבוד או המחאת זכויות - תוטל על הבנק חובת זהירות מוגברת.
חובת סודיות על מידע ופרטיו של הלקוח (חיסיון בנק-לקוח). מדובר בהגנה הנתונה ללקוח מפני חשיפת מידע בנקאי אודות פעולותיו הפיננסיות בין כותלי הבנק, ומבוססת בעיקרה על זכות הלקוח לפרטיות ועיקרון תום הלב, החל על יחסי בנק לקוח.
עם זאת יש לזכור, כי ההגנה על סודיות המידע הבנקאי אינה מוחלטת, והיא ניתנת להסרה במקום שגילויו עדיף על הצנעתו בשל תרומתו לבירור האמת וחשיבות מיצוי הדין. לבתי המשפט זכות מוכרת להורות על המצאת מסמכים בנקאיים, גם אם הבנק מחויב לשמור על סודיותם, וזאת אם הוכח כי החומר הכרחי לבירור המשפט, וכי אין דרך חלופית להגיע לחקר האמת אלא בגילויו של דבר זה. בבחינת האיזון, על ביהמ"ש לבדוק מה מידת החשיבות והחיוניות של המידע; האם הונחה תשתית עובדתית לכאורית המצדיקה את גילויו; האם ניתן לקבל את המידע הנדרש באמצעות ראיות חלופיות שלא תהיינה כרוכות בפגיעה בפרטיות הלקוח; ומהו היקף הגילוי הנדרש לצורך עשיית צדק. זה המקום לציין בהקשר זה, כי בנסיבות נדירות, לבית המשפט גם הסמכות להורות על מסירת מידע בנקאי גם במקום בו המידע המבוקש אינו נוגע לאחד הצדדים בהליך המשפטי.
בל נשכח, כי חרף כל החובות המוטלות על הבנקים כלפי הלקוח, עדיין אין הדבר פוטר את הלקוח מלבחון את חשבונותיו ואת התנהלותו הפיננסית בין כותלי הבנק.
