חיזור גורלי

איש העסקים ארקדי גאידמק הגיע השבוע לכנסת לדיון באחת הועדות, וניצל את שהותו גם למפגש עם כתבים במזנון. אחרי שתקף את אולמרט ואת השרים, שיבח את נתניהו, אילון וברק, ואמר כי הוא תומך בדליה איציק לנשיאות, הבהיר המיליונר כי הוא מתכוון בשיא הרצינות להיות ראש העיר הבא של ירושלים. גורם במערכת הפוליטית החרדית ניתח את סיכוייו כך: כדי להיות ראש העיר, הכי טוב לקבל את תמיכת החרדים. במאבק בין גדל התורה לאגודת ישראל, הוא חייב לנסות להיכנס בתווך. להגיע לרב אלישיב ולהודיע לו על תרומה גדולה למוסדות בני הישיבה. אחר כך ללכת לאדמו"ר מגור ולתרום כמה מאות אלפים לחסידות. צריך לזכור, אמר הגורם, שהמצב בציבור החרדי קשה ביותר, ומדובר בציבור שרגיל לחיות מתרומות ומגביר שמממן אותם, כמו שהיה באירופה. אם הרבנים יראו שמצאו גביר טוב, הם ידאגו לזה שיהיה ראש העיר.

אחרי שלא עסק בזה במשך שבועות ארוכים, הודיע המשנה לראש הממשלה שמעון פרס שהוא רוצה להיות נשיא. ההודעה הרשמית לא הכתה אף אחד במערכת הפוליטית בתדהמה. כמות חברי הכנסת שפרס כבר נפגש איתם וגישש אצלם מגיעה כבר אולי למספר תלת ספרתי. הפעם, כמו בעצם בפעמים האחרונות, ההצבעה תקום ותיפול על פתקיהם של חברי ש"ס. אלא שאלה שומרים את הפתקים קרוב לחזה. פרס הגיע לרב עובדיה יוסף, בעיצומה של התקופה בה לא עסק בזה, ושמע מהרב כי גם הוא לא עוסק בזה. הרבה ברכות קיבל אז פרס, אבל מעט מאוד מילים מהם ניתן ללמוד משהו על כוונותיו. גם אולמרט ניסה אצל הרב עובדיה, וגם הוא לא שמע ממנו דברים ברורים. למרות זאת, כמה משרי ש"ס בטוחים שבסופו של דבר, אם לפרס יהיו חסרים 12 קולות על-מנת לקבל 61 ח"כים, הרב עובדיה יוסף יורה לנציגיו להצביע עבורו. הדרך שאולי תהיה היחידה לבדוק זאת, היא דרך הסיבוב השלישי. בסיבוב הראשון תתמודד גם קולט אביטל. אם אף אחד לא יקבל 61, אחרי רבע שעה יהיה סיבוב שני. לסיבוב השני עולים רק שני המועמדים המובילים. בהנחה שהשניים הם ריבלין ופרס, יתכן שנציגי ש"ס יעדיפו להיעדר מההצבעה, לפחות חלקית. רק כדי לגרום לכך שיהיה עוד סיבוב ושאף אחד לא יקבל 61. אם יראו שיש בידם להכריע לטובת פרס, יצביעו לו, אם לא, יצביעו לריבלין. בכלל מוטב שפרס ילמד משגיאות העבר. הרי אותם אנשים שהבטיחו לו את קולותיהם בפעם הקודמת, הצביעו לקצב. חלק מחברי ש"ס שהיו גם בכנסת שבחרה את קצב, לא מוכנים עד היום לומר למי הצביעו.

אם פרץ יודיע שהוא תומך באילון, אבל יעשה זאת בחוסר חשק, בכפייה, הפעילים לא יבואו בהמוניהם לקלפיות. על זה ברק בונה. הוא שולח לפרץ רמזים עבים בעניין. אתה תהיה חלק מההנהגה גם אצלי, הוא אומר לו. אומנם הגשרים בינינו כבר בוערים מזמן, אולם אל תשרוף גם את גשר החבלים הרעוע שעוד נותר. הוא יכול להוביל אותך עוד למשרד האוצר, אם תתנהל בהתאם למצופה ממך. בינתיים פרץ נהנה מעמדת המחוזר. הוא קורן מאושר בימים האחרונים, כאילו לא הוא שהובס בפריימריז אלא מישהו אחר. אולי אחיו התאום. למרות כנס הפעילים ולמרות המו"מ שהוא מנהל כעת מתוך עמדה של כוח, גורמים במפלגת העבודה, כאלה שאין להם עניין בפרץ ובקולות פעיליו, אומרים כי אם כל הכבוד לאופוריה, צריך לזכור שפרץ הודח בביזיון, נלעס והושלך כמסטיק משומש חסר טעם. מנהיג מכהן, הם אומרים, שמשמש גם בתפקיד בכיר מאוד בממשלה, אבל נזרק מכל המדרגות. הם גם לא מתרשמים מעשרים האחוזים שתמכו בו ואומרים כי מדובר בנתון מביש. בכישלון מהדהד. הם מזכירים כי גם עמרם מיצנע נזרק באופן דומה, ולאחר כמה חודשים גם לא הצליח להיבחר לתפקיד ראש ועדה בינונית בכנסת. גורל דומה צפוי לפרץ, הם אומרים. דבר אחד יכול להציל את פרץ, אבל מה שיעמיד את אילון במלכוד. פרץ חייב להיות שר בממשלה כדי להישאר רלוונטי. אילון אבל, הבטיח לפרוש אם אולמרט יישאר ראש ממשלה. לפי איך שהדברים נראים כעת, אולמרט לא הולך לשום מקום. לחלל הזה ניסה להיכנס השבוע בנימין נתניהו. למרות שאין שום בחירות באופק, מיהר ביבי להכריז כי לאחר הבחירות, במידה וירכיב את הממשלה הבאה, בכוונתו ללכת לממשלת אחדות עם העבודה. האמרה הזאת שימשה כמה מטרות. ראשית, לדבר על אחדות זה ממלכתי, דבר המשקף את הקו המלווה את נתניהו כבר חודשים ארוכים. שנית, הדבר מקבע בתודעת הציבור את ניצחונו של הליכוד בפעם הבאה. שלישית, והכי חשוב, הוא מאותת לנציגי העבודה, אל תפחדו מהקדמת הבחירות, תהיו שרים בכירים גם אחריהם.