תנועת החמאס מנסה להחיות את הצעתה לתהדיאה עם ישראל. סגנו של חאלד משעל בהנהגת התנועה, מוסא אבו מרזוק, אמר בראיון ליומון המצרי "אל-אהראם" (2 ביוני 2007), כי חמאס נוקטת בגישה חדשה בנוגע לתהדיאה עם ישראל, והיא עתה מוכנה לתהדיאה שתהיה "מוגבלת בזמן והדדית" בגדה המערבית וברצועת עזה. אבו מרזוק ציין, כי התהדיאה יכולה להיות למשך שנה וכל הצדדים - ישראל וכל הארגונים הפלשתינים - צריכים להיות מחויבים לה.
לכאורה, יש בעמדה זו משום גמישות מדינית אצל החמאס ונכונות להגיע להידברות ולהסכמים עם ישראל, אשר עשויים להתקבע כמציאות קיימת של דו קיום בצל הפסקת אש. בחינה דקדקנית של אסטרטגיית החמאס מגלה, כי אין בתוכנית המוצעת כל חדש, לא במהות התהדיאה ולא במסגרת הזמן המוצעת. בעיני החמאס משמעות התהדיאה אינה אלא צעד טקטי, שאין מאחוריו כל תפנית אסטרטגית היכולה לרמז על השלמה אפשרית עם קיומה של ישראל במרחב הערבי כמדינה יהודית עצמאית. התהדיאה ביסודה היא בדרגה נחותה יותר מאשר הודנה, אך משמעותה זהה. תכלית ההודנה והתהדיאה אחת היא: שיפור ההיערכות של המאמינים המוסלמים לקראת חידוש המערכה הצבאית להבסת האויב.
הסעיף החשוב בדבריו של אבו מרזוק מתייחס לחשיבות ההתחייבות הישראלית למלא אחר תנאי התהדיאה בהתאם לפרשנות של החמאס. ופרשנות זו גורפת וכוללת הפסקת הפעילות הצבאית הישראלית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, ובין היתר: כניסה לשטחי הרשות הפלשתינית, סיכול ממוקד של טרוריסטים, מעצר חשודים בטרור, פרוק תשתיות טרור וכיוצא באלה. במילים אחרות: הצעתו של אבו מרזוק מוכרת לישראל "שקט מדומה" לתקופה קצרה בתמורה לויתור ישראלי על המאבק בטרור, ויתירה מכך, ולנכונות ישראלית לאפשר חופש פעולה לארגוני הטרור להרחיב את התשתית המבצעית לקראת חידוש מתקפת הטרור והטילים בתנאים משופרים.
כניסה למלכודת הדבש של החמאס עלולה להסתבר בטווח הארוך כטעות אסטרטגית מבחינתה של ישראל, כפי שהוכיחו לקחי המלחמה נגד חיזבאללה בקיץ 2006. תנועת החמאס, שנכשלה בניסיונה לגרור את ישראל לביצה העזתית על-מנת להביא לקריסת הרשות הפלשתינית, מעוניינת כעת בפרק זמן שיאפשר לה לשפר את יכולת הפגיעה שלה בריכוזי אוכלוסיה בישראל באמצעות שיפור מערך הטילים ולשקם את תשתיות הטרור ביהודה ושומרון שנפגעו קשה בזכות מאמצי הסיכול של השב"כ. היא מקווה גם, כי להתקדמות בפרויקט הגרעין האירני בשנה הקרובה תהיה השפעה על מערכת השיקולים של ישראל, ובפרט בעת שתבחן אפשרות לפעולה צבאית מקיפה ברצועת עזה.
מבחינתה של ישראל, האפשרויות אינן רבות. עצימת עין תעצים את האתגר הצבאי ועל כך אין ספק לאיש. טיפול כעת בבעיית הטרור ברצועת עזה מחייב מבצע הדומה ל"חומת מגן", שיצריך גיוס לאומי ותמיכה בינלאומית רחבה. מעבר להיבט הצבאי נדרש גם תכנון מפורט של המבצע גם בתחום המדיני על-מנת להקים שלטון פלשתיני יציב (גם אם לא יהיה אוהד בלשון המעטה) שיהיה מסוגל לאכוף חוק וסדר. ניסיונה של ארה"ב בעירק מוכיח את חשיבותו העליונה של התכנון המדיני המקדים הנלווה לתוכניות המבצעיות.
