שיטת הפריימריז שהונהגה לא מכבר בישראל, תכליתה היתה לשדרג את הדמוקרטיה הישראלית, ולהחליף את השיטות הקודמות שהסתאבו והושחתו במרוצת השנים. לא עוד החדר אפוף העשן של הוועדה המסדרת, שהורכבה מקבוצה מצומצמת של עסקנים, שלעיתים איש לא בחר בהם, כאשר שניים או שלושה יחידי סגולה קבעו מי יהיו השרים הח"כים והמנכ"לים.
הוותיקים זוכרים בסלידה את הימים החשוכים של שרגא נצר שכונה "ממליך המלכים" בימי שלטונה של מפא"י. לאחר שהוגדשה הסאה והגיעו מים עד נפש, גבר הלחץ הציבורי בדרישה להפקיע את זכות הבחירה מהוועדה המסדרת, ולהעבירה לחברי מרכז המפלגה, בתקווה שציבור של אלפי חברים יטיב לבחור את מנהיגיו - מאשר קליקה מצומצמת ששיקוליה אינם זהים תמיד, בלשון המעטה, עם טובת המדינה.
אולם, בתוך זמן קצר יחסית נוכחו חסידי מרכז המפלגה, שהשיטה מסואבת ומושחתת לא פחות מהוועדה המסדרת, ואולי אף יותר ממנה. המתמודדים על הכיסאות בכנסת במרכז המפלגה, הפכו לשבויים בידיהם של חברי המרכז, הם נאלצו לכרכר בפניהם, להתארח בחתונותיהם ובשמחותיהם ולשחד אותם בטובות הנאה: במשרות ציבוריות, בחברויות בדירקטוריונים, בהקלות במכרזים, ועוד כהנה וכהנה.
כשנכזבה גם השיטה הזאת, שהגיעה לשפל המדרגה במרכז הליכוד, שאת פירותיה הבאושים אנחנו אוכלים עד עצם היום הזה, התקבלה ההחלטה בשתי המפלגות הגדולות, כשהחלוצה היתה מפלגת העבודה, לנהוג כבמתוקנות שבמדינות, ולהנהיג בישראל בחירות מקדימות- פריימריז בלעז.
בשיטה זו מופקעת זכות הבחירה מחברי המרכז, לטובת כלל חברי המפלגה הקרויים מתפקדים. בכך משתחררים המתמודדים מסחטנותם של מאות חברי המרכז וזכות הבחירה של ראשי המפלגה וח"כיה מועברת לרבבות חברי המפלגה, כמו בשבוע שעבר ל-103,000 מתפקדי העבודה. כל אלה שהשלו עצמם כי הפריימריז יחזקו את הדמוקרטיה, באו מתפקדי העבודה והוכיחו בדיוק את ההיפך. קבלני הקולות, ראשי החמולות, והעסקנים הפוליטיים כוחם דווקא גבר בפריימריז של העבודה.
האבסורד הגדול ביותר בא לידי ביטוי באותם יישובים ערביים ויהודים, בהם בבחירות לכנסת קבלה מפלגת העבודה מספר מועט של קולות, בעוד מספר חברי העבודה באותם יישובים יותר מכפול. בכפר מוקייבלה למשל(מאמרו של עפר שלח במעריב) הצביעו 206 מתפקדים בפריימריז, המהווים 95 אחוז מחברי המפלגה שם, כאשר 163 מהם, כ-80 אחוז, הצביעו בעד עמיר פרץ, כשלגודל האבסורד, בבחירות לכנסת קבלה מפלגת העבודה בראשותו של אותו פרץ 47 קולות בלבד.
תופעה דומה הייתה גם בקבוץ גבת, בעוד בבחירות לכנסת הצביעו לעבודה רק 249 איש, הרי שבפריימריז השתתפו כמעט פי שניים 414 מתפקדים, כאשר 60 אחוז מהם הצביעו בעד אהוד ברק. רוצה לומר, ששיטת הפריימריז כה מעוותת ומגוחכת, שהמתפקדים לעבודה הצביעו בפריימריז עבור המועמד עליו המליץ קבלן הקולות, בעוד שחלק ניכר מאותם מתפקדים שהצביעו עבור פרץ או ברק, נתנו את קולותיהם בבחירות לכנסת למפלגות היריבות.
כך ניתן להבין מדוע אהוד ברק זכה במספר רב יחסית של קולות במגזר הערבי- למרות האיבה העמוקה אליו מאירועי אוקטובר 2000, וזאת הודות לבנימין (פואד) בן-אליעזר, שהפעיל את "קסמיו" על ראשי החמולות שבמגזר. חלק גדול מאותם משוכנעי פואד, בבחירות הקרובות לכנסת, ישכחו את תורת מפלגת העבודה וכשכרטיס המפלגה בכיסם, יצביעו לטובת מפלגות אחרות כפי שעשו בעבר. כך הצלחנו אנחנו הישראלים, אלופי העולם בקומבינה ותחמנות, להשחית ולהבאיש גם את שיטת הפריימריז, הפועלת בהצלחה במדינות רבות בעולם.