מינוי פרקליט המדינה כמו תפקידים רבים אחרים בכירים, מחייב את אישור הממשלה. ומתברר ששר המשפטים והיועץ המשפטי חלוקים על משמעותו של אותו אישור ממשלה.
שר המשפטים סובר שמליאת הממשלה היא זו שצריכה לקבוע מיהו המועמד מתוך כמה מועמדים עליהם ממליצים הגורמים המקצועיים, היועץ המשפטי לממשלה סבור כי על הגורמים המקצועיים וגופי הסיווג לבדוק מספר מועמדים, אך להביא לאישור הסופי של הממשלה רק מועמד אחד. בואו נבחן מי הם אותם בעלי תפקידים.
התוספת לסעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים) - מפרטת חלק מהם: "יועץ לממשלה מזכיר הממשלה, פרקליט המדינה, החשב הכללי, הממונה על התקציבים, ממונה על מחוז, מנהל עניני המים, הממונה על מינהל ההסברה, שגריר, ציר, קונסול כללי, יושב-ראש הרשות לשירותים ציבוריים - חשמל, מנהל מינהל החשמל במשרד האנרגיה והתשתית, כל משרה שלגביה נקבע בחיקוק שנושאה יתמנה על-ידי הממשלה כל עוד לא הועברה סמכות."
חוק יסוד הצבא מסביר לנו שהממשלה היא זו שמאשרת את מינויו של הרמטכ"ל. האם התכוון המחוקק כי שר הביטחון יביא למליאת הממשלה 3 שמות של רמטכ"לים אפשריים ומליאת הממשלה תחליט מי יהיה הרמטכ"ל הבא?
האם התכוון המחוקק שלכל תפקיד של שגריר יעמיד משרד החוץ מספר מועמדים בפני מליאת הממשלה, והממשלה היא זו שתחליט על האיוש הסופי של המשרות? האם רוצים אנו שכל מועמד לתפקיד בכיר בצבא, בממשלה, בשרות החוץ - יבין כי ללא לובי במרכזי המפלגות חבל לו על הזמן?
ואיך הדבר ישפיע על טיב המועמדים? איזה אדם רציני יגיש מועמדות לתפקידים בכירים כאלה בידעו שעל כל תפקיד כזה יתמודדו גם גורמים הקשורים היטב לפוליטיקה, ומקורבים מאוד ללשכותיהם של שרי הקואליציה?
ואיך יישאר לממשלה זמן לפעול בנושאים מרכזיים שבחיינו, אם על כל תפקיד מהתפקידים לעיל היא תצטרך לדון ולהחליט בין מועמדים רבים, אשר לכל אחד מהם ודאי תישמר זכות השימוע וזכות הערעור?
הן על-פי החוק והן על-פי ההגיון הסביר, עיקר עבודת המיון והסיווג מוטלת על גורמי המקצוע וועדות הסיווג למיניהן - וכשיביאו את המועמד לאישורה של הממשלה, חייבת הממשלה לחקור אותם, לבדוק את טוהר ומקצועיות שיקוליהם, לבקש הבהרות והסברים, לוודא שהם באמת בדקו בפועל ושקלו מספר מועמדים. לכל היותר ובמקרים קיצוניים זכאית (ולעתים גם תהיה חייבת) הממשלה להשתמש בזכות הווטו המוקנית לה בחוק.
כל ניסיון של שר המשפטים ל"המציא" הליך מיוחד לבחירת פרקליט המדינה על-ידי חבריו הפוליטיקאים, יהווה הפרה של החוק, ייפסל על-ידי בג"צ, ולכן ראויה וצודקת ביקורתו המכובדת של היועץ המשפטי לממשלה על אדונו השר, ותמוהה ומוזרה התייחסותו המתלהמת והאלימה (מילולית) של שר המשפטים לביקורת זו.
