ההתעסקות הנפוצה בעולם הדיאטות והשמירה על המשקל, מתמקדת באוכל בלבד ומחטיאה את המטרה. המרדף אחר התפריט המושלם, ספירת הקלוריות, השתעבדות לפעילות גופנית, מלחמות עצמיות וכיו"ב, מפספסים את העיקר. כמו בכל דבר, לפני שמתחילים לטפל בבעיה, חשוב לדעת ממה היא מורכבת: עודף משקל היא בעיה המורכבת מארבעה גורמים עיקריים. כאשר התזונה היא רק גורם אחד המרכיב אותה.
הגורם הראשון הינו הגורם התזונתי - כלומר, כל מה שנוגע לאוכל: מה אוכלים, איך אוכלים, כמה אוכלים ואיפה אוכלים?
כאשר מטפלים בגורם התזונתי, חשוב להתאים את התזונה אל האדם באופן אישי, על-פי אורח החיים שלו וההרגלים שלו, ולא להיפך - אין טעם לבחור בדיאטה שנותנת לכולם את אותו תפריט שבנוי על אותם עקרונות.
לכל אחד מאיתנו יש הרגלים, העדפות ואורח חיים המיוחדים רק לנו, ולכן חשוב להתייחס אליהם באופן אישי. כאן המקום להדגיש, שגם עם התפריט האופטימלי והדיאטנית המושלמת, אם עדיין תמצאו את עצמכם סופרים קלוריות ומנהלים דיאלוגים סוערים עם הקינוח, הבעיה לא נפתרה, מהסיבה הפשוטה שעודף משקל מורכב מגורמים נוספים ולא מ"רק אוכל".
הגורם השני הוא הגורם הפיזיולוגי - כלומר, עד כמה הגוף מאוזן והמערכות שלו עובדות באופן תקין. הרי אם אנו עורכים שינוי הנוגע לגוף, רצוי שהגוף ישתף פעולה בתהליך, ולא "יפריע" או "יתנגד".
הגוף הוא מכונה וכמו כל מכונה יש לתחזק ולטפל בו על-פי "הוראות היצרן". מערכת העיכול לדוגמא, בנויה לפרק ולנקות רעלים המגיעים מן הטבע. הואיל והמזון שאנו אוכלים כיום מתועש ועמוס ברעלים כימיים, מערכת העיכול נחלשת ומתקשה לעמוד בעומס. קצב חילוף החומרים מואט, תהליך הספיגה נפגם, ואז גם אם אנחנו אוכלים אוכל אורגני, מתוך תפריט מאוזן, הגוף אינו משתף פעולה. וחשוב לזכור שעם הגיל, גם עם תזונה נכונה, קצב חילוף החומרים מואט ממילא.
בדרך-כלל ניתן למצוא הפרעות בתפקודי הגוף בדמות מחלות: תת-פעילות בבלוטת התריס, עצירות כרונית, לחץ דם גבוה, כולסטרול סוכר וכד'. חלק מההפרעות מעכבות ירידה במשקל, וחלקן ייעלמו בעקבות הירידה במשקל. גם כאן, כדאי לזכור שמדובר בגורם אחד מתוך ארבעה וגם אם גורם זה יטופל, יחד עם קודמו, עדיין לא נפתרה הבעיה הואיל ולא טופלו הגורמים החשובים ביותר: הגורם הרגשי והגורם המנטלי.
ממחקר שנערך על-ידי פרופ' מן ופורסם בירחון American Psychologist, עולה כי רגשות לא מאוזנים הם אלו שגורמים לאכילה מופרזת. מחקר אחר שפורסם בירחון Appetite בשנת 2004 גורס כי בין 75%-95% מהלוקים בעודף משקל, מונעים מאכילה רגשית.
הרגשות - שליליים וחיוביים - הם אלו שגורמים לאכילת יתר: פחד, כעס, תסכול, שמחה, בושה, סיפוק, עצב, דיכאון ועוד. מיותר לציין, שלאור הנתונים האלו, גם אם יש בידינו את "תפריט הקסם" ויחד איתו טיפלנו בכל קלקולי הגוף ואיזנו אותו, אם ממש בשנייה הזאת של התסכול או השעמום אנו הולכים למקרר, התפריט יתפוגג כלא היה. כשאחד הגורמים הוא הרגשות, יש לטפל ברגשות בכלי שמתאים להם, ולא בשום דרך אחרת - תפריט, כדור או חדר כושר, לא יטפלו בבעיות הרגשיות שלנו, אלו השולחות אותנו לחסל את חבילת השוקולד.
הגורם האחרון המבדיל בין אדם רזה לאדם "שמן" הינו הגורם המנטלי - על-פי ג'ון אסרף, מומחה עולמי בביצועי-על: אנשים עולים במשקל, כי אינם מבינים איך מתפקד מוחם. עוד טוען אסרף, כי לעשות דיאטה בדרך הרגילה: התעמלות, תפריט וכוח רצון, זו הדרך הגרועה ביותר, מכיוון שכוח הרצון נשלט על-ידי החלק המודע של המוח.
המחקרים המדעיים האחרונים בנושא מראים שהחלק הלא מודע, החלק המותנה של האישיות שלנו הוא זה ששולט ב-5/6 מההתנהגות שלנו. זה אומר ש-83% מהזמן אנו מתנהגים בצורה אוטומטית ברמה הלא מודעת וזה מסביר את הסיבה לכך שאנו מעלים את כל המשקל בחזרה, למרות כל כוח הרצון שנצליח לגייס. על-מנת להפוך לרזים ולהישאר ככה, צריך לאמן מחדש את אותן 5/6 של המוח - התת-מודע.
התת מודע מיוחס ל'אמיגדלה' - קבוצת תאים שאחראית בעיקר למנגנוני פחד והתניות. חלק זה של המוח אינו אוהב שינויים. בכל פעם שאדם יבצע שינוי, ישתחררו שדרים מוחיים נגדו. במהלך השנים האדם נעשה מותנה לצורת אכילה מסוימת ולתמונה פנימית המרכיבה את "המשקל שלו". וברגע שזה נעשה באופן אוטומטי אין צורך לחשוב על התזונה היומיומית, ועל הפעולות שיש לבצע על-מנת לשמר את התמונה הפנימית של המשקל. ברגע שהרגל נשתל במוח הוא מתפקד בצורה אוטומטית מבלי להפעיל מחשבה פעילה, בנוגע לשמירה על התמונה הפנימית של המשקל/גוף. זאת הדרך שבה נוצרים הרגלים.
לדוגמא: בגיל 5 יוני חטף לשי צעצוע בגן, שי הרגיש שכל עולמו חרב עליו, הרגיש נורא ובכה מאוד. הגננת הרגיעה אותו ונתנה לו חפיסת שוקולד. יוני חטף את הצעצוע, כי זה מה שילדים עושים, לא היה לזה שום קשר לשי. התרגום של שי היה מוטעה, בעקבותיו הגיעה הרגשה גרועה, והפעולה שביצעה הגננת גרמה לו להרגיש טוב.
הקשר בין שוקולד לבין תחושת נחמה/רגיעה נשתל במוח וכך נוצרת ההתניה. סביר להניח שבכל פעם ששי יחוש איום כלשהו על עולמו הפנימי, הוא יתנחם בשוקולד. ההרגל נשתל באופן אוטומטי. מעכשיו האוטומט ינהל אותו, ולא ההיגיון.
בנוסף, אדם רזה ואדם שמן שונים לגמרי בהתנהגות הטבעית שלהם בהקשר לאוכל. כל תהליך החשיבה שלהם בנוגע לאוכל שונה: עבור אדם רזה האוכל הוא דלק לגוף, צורך קיומי שיש למלא אותו ותו לא. זה לא אומר שאדם רזה אינו נהנה מהאוכל, אלא שהמטרה העיקרית היא קיומית - צריך לאכול בשביל לחיות, וכל השאר זה בונוס שמתלווה לכך. האוכל לא מנהל אותו. אין לו התניות ודפוסים אוטומטיים שמזיקים לו ולגופו.
אצל אדם "שמן" קיימות התניות והקשרים המחברים בין אוכל לבין רגשות מסוימים: התניה פשוטה ומוכרת ביותר היא שבשביל להיות בריאים/גדולים צריך "לגמור הכל מהצלחת". לגמור מהצלחת - מתקשר לבריאות, גם כשהאדם נמצא כבר בעודף משקל קריטי בדוגמא זו. משום כך, על-מנת לטפל בגורם המנטלי, יש לפתח התניות ואוטומטים אחרים כמו של אדם רזה - לפתח "מוח רזה".
האופן הטוב ביותר לטיפול אפקטיבי בגורם הרגשי והמנטלי הוא להיעזר בסדנת NLP- Neuro-linguistic programming: שפת תכנות עצבית-לשונית. במילים אחרות: שפה לתכנות התת מודע מחדש. סדנאות ה-NLP שפותחו לשם ירידה במשקל, מכוונות להחלפת ה"תוכנה" שמתפעלת את תת-המודע שלנו כרגע, ל"תוכנה" אחרת, טובה יותר. לא מדובר בקבוצת תמיכה, או בדינמיקה קבוצתית, או בעבודה פסיכולוגית חושפנית. מדובר בתהליכים שמתרחשים על-פי רוב "מתחת לפני השטח", על כן כל מה שצריך לעשות הוא לנכוח בסדנא מסוג זה.
לסיכום, כל דיאטת הרזייה אשר לא תתייחס באופן מקצועי גם לחלק הלא מודע שלנו - רגשותינו ומחשבותינו, לא תפתור את הבעיה מהשורש ועל כן לא תניב תוצאות. 'כיבוי' שריפות וקיצורי דרך לא מטפלים במכלול הבעיה ועל כן ברוב המקרים היא חוזרת.
כאן המקום לציין, שמעבר לירידה במשקל, קיימים רווחים נוספים - כאשר אנו מטפלים בתזונה שלנו, בגוף שלנו, ברגשות שלנו ובתת-המודע שלנו גם יחד ובאופן מקיף, נפתרים דפוסים/הרגלים ובעיות נוספות. מערכות היחסים נראות אחרת, ההערכה העצמית עולה, וההתייחסות אל עצמנו ואל הסביבה שלנו היא חיובית יותר ובריאה יותר.
