במצרים נמשכים בימים אלה מגעי התיווך שמנהלת מצרים בין הארגונים הפלשתינים השונים במטרה להגיע ליישום "הסכם מכה" בין החמאס לפתח ומניעת גלישה לעימותים אלימים בין הארגונים. הפגישות בדרג בכיר בין דרגי ההנהגה של הארגונים הפלשתינים אמורות להיערך בקהיר במחצית השנייה של חודש יוני 2007, ועד אז מכינים הצדדים, בהדרכתה של מצרים, מסמכי עמדה שיהוו בסיס למו"מ.
מצרים העבירה לצדדים (אל-חיאת, 4 ביוני 2007) טיוטת הצעה הכוללת "עקרונות ומכאניזם להפסקת הלחימה הפנימית בין חמאס לפתח". הטיוטא מציינת את העקרונות הבאים: שותפות פוליטית אמיתית על בסיס ממשלת האחדות הלאומית, התחייבות לפתרון חילוקי דעות בהידברות ולא בשימוש בכוח, ביצוע ההסכמים הקודמים (הסכם מכה), איסור הקמת עמדות או הצבת חמושים ברחובות והקמת גוף פיקוח לוודא את ביצוע ההסכם ע"י שני הצדדים.
בחינת עמדות החמאס והפתח, כפי שהוצגו בראיונות של מוסא אסו מרזוק (סגן מנהיג החמאס) וסמיר משרהאווי (בכיר בפתח) לעיתון "אל-אהראם" בתחילת החודש, מגלה כי אין הבדל משמעותי בין עמדות החמאס והפתח וגם לא בהשוואה להצעת התיווך המצרית. הן אבו מרזוק והן משרהאווי הביעו תמיכה במסמך ההסכמה הלאומית (הסכם האסירים), בשותפות פוליטית, בקבלת עיקרון הבחירות כמכריע, באיחוד מנגנוני הביטחון כגוף לאומי, ברפורמה באש"ף לשם הפעלתו מחדש, בהקמת ועדת פיקוח לבקרה על יישום ההסכם ובדיון בין הארגונים הפלשתינים על "ניהול ההתנגדות".
לאור זאת, נראה לכאורה כאילו הפערים בין החמאס לפתח קרובים יותר מתמיד לגישור בשיחות קהיר וכך גם שאלת ההגעה להסכם יציב. ולא היא. בסיס ההסכמות דומה מילולית, אך מבטא תפיסה שונה בתכלית. חמאס נכונה לתהליך "דמוקרטי", כל עוד הוא יכול להביא למימוש היעד ההדרגתי של השתלטות על הרשות הפלשתינית ואש"ף. זו תמצית הפשרה שאותה תנועת החמאס מוכנה לקבל כל עוד היא איננה יכולה בכוח צבאי להכריע במהירות וביעילות את הפתח. כל מנגנון פיקוח לא יהיה יעיל כאשר אחד הצדדים רואה בתהליך ה"דמוקרטי" מסלול בלתי הפיך בדרך להקמת שלטון דיקטטורי איסלאמי שיבטל את הדמוקרטיה מיסודה.
שיחות קהיר הן בבחינת הסדרת הפוגה זמנית והפרדת כוחות ל"תהדיאה" פנימית, כפי שהיא מוגדרת ע"י שני הצדדים. הווה אומר: הפסקת אש זמנית בהחלט. מנגנוני הפיקוח הנידונים בין הצדדים הוכיחו עצמם כבלתי אפקטיביים בסבבי העימות הקודמים בין הפתח לחמאס. המעורבות המצרית לא מנעה את חידוש הלחימה וגם ההצעה להסתמך על מערכת המשפט הפלשתינית כבורר שווה כקליפת השום. התובע הכללי ומערכת המשפט הפלשתינית חסרי כל השפעה של ממש על המערכת הפוליטית ובוודאי בסכסוכים בין ארגוני הטרור.
מזווית ההתבוננות הישראלית, המערכת הפלשתינית נמצאת בתהליך של שינוי ומאבקים פנימיים שאינם מאפשרים קבלת החלטות בעלות תוקף במישור הלאומי. ממשלת השיתוק הלאומי הפלשתינית ותקיעת היתד של ארגוני טרור המזוהים עם אל-קאעידה מגבירים את הסכנה להתפרצות מחודשת של מלחמת אחים העלולה להתדרדר לכדי אנרכיה מוחלטת, בדומה למצב בימים אלה במחנות הפליטים נהר אל-בארד ועין אל-חילווה שבלבנון.
ישראל אינה יכולה לנהוג כבת יענה נוכח המתרחש בגבולה הדרומי. היא מעורבת בעל כורחה במצב ברצועת עזה עקב הטרור היומיומי והיא הגורם היחיד, אשר כתוצאה מהאינטרסים הביטחוניים יכולה לחלץ את הפלשתינים ממעגל האלימות והטרור הפנימי אליו הם הולכים ונגררים. לכך, קרי למבצע "חומת מגן" ברצועת עזה, תידרש בראש ובראשונה הסכמה בינלאומית רחבה וגם לא פחות חשוב הסכמה שבשתיקה מצד המדינות הערביות המרכזיות.