מס העזבון בישראל היה נהוג עד שנת 1981 אולם הוא בוטל מאחר והמס שנגבה היה שולי ביחס לעלויות שהיו כרוכות בגבייתו. מרבית העזבונות הממוצעים היו פטורים ממס ואילו על אלה שחל עליהם מס ערכו תכנוני מס כך שחילקו את הרכוש בין הצאצאים עוד בחיים כדי שהם לא יצטרכו לשלם מס עזבון.
המגמה של הטבות מס ליורשים ולירושות הלכה והתפתחה עם השנים. כך למשל סע' 49 ב' 5 לחוק מיסוי מקרקעין מעניק פטור מיוחד ממס שבח ליורשים המוכרים דירה מבלי שהדבר פוגע בפטור שיקבלו כשימכרו את דירת המגורים שלהם בבוא היום (בטרם חלפו ארבע שנים מיום שימכרו את הדירה שירשו מהוריהם). פטור זה אופייני למרבית משקי הבית בישראל בהם רוב ההון המשפחתי שמתקבל בירושה מתמצה בדירת המגורים ובכספים.
כדי שהיורשים "יכנסו לנעלי " המוריש וייהנו מפטור ממס שבח בהתאם לסע' 49 ב' 5 לחוק צריכים להתמלא שלושה תנאים:
1. היורשים הם צאצאי המוריש.
2. המוריש היה בחייו בעלים של דירת מגורים אחת .
3. אילו היה המוריש מוכר את הדירה היה זכאי לפטור ממס שבח.
בחשיבה לטווח ארוך ניתן להיערך בתכנון מס נכון ולהותיר דירה אחת בלבד בעזבון על-מנת לגרום לילדים שלא לשלם מס שבח בעת שהצאצאים ימכרו את הדירה. אם אתם רוצים להעניק לצאצאיכם נכס עיזבון שיוכלו לממשו בלא תשלום מס שבח, דאגו להותיר אחריכם דירה אחת בלבד כנכס עזבון.