ביבי והתגוביביות

האקדמיה ללשון העברית החליטה לקרוא לטוקבק תגובית. הרשימה הזאת מוקדשת לאלה שכותבים לי תגוביביות. תגובות ביבי. תשמע אחי. (או אחותי כמובן). כן, אתה שכותב לי קבוע כי אכלנו אותה מפני שביבי לא ראש ממשלה. מאז שהתחלתי להעלות הגיגים ברשת אני פוגש אותך בטוקבקים. אם אני כותב משהו על כך שההסברה הישראלית על הפנים - אתה כותב שמגיע לנו כי ביבי לא ראש ממשלה. את זה אני עוד יכול להבין. אך אם אני כותב שעזמי בשארה תיעב כל השנים את הכנסת אתה כותב לי שזה יכול היה להתרחש מפני שביבי לא היה ראש ממשלה. אם אני כותב שאחרי ערב של פסטה ויין ברומא אנחנו והפלשתינים נראים משם תקועים ללא מוצא אתה כותב לי שנמשיך להיות תקועים מפני שביבי לא ראש ממשלה. למה אני קורא (במהירות) את הטוקבקים? מפני שיש לעיתים בערימה מישהו או מישהי שאפשר ללמוד מן התגובה שלהם. שקראו, הבינו ורוצים להציע הסבר אחר. זווית שונה. וגם מפני שהטוקבקים הם משוב טוב מן השטח המתעד היטב את הסגנון האלים, הדחוס, של הרחוב הישראלי. אבל מה זאת התופעה של אלה שלא הולכים לישון בלי לכתוב את התגו-ביבית היומית שלהם? מה היא אומרת? אפשר להבין את החולים מאולמרט. הם משחררים זעם. הקיטור שלהם מתפרץ. אבל המתגעגעים לביבי הם זן מיוחד.