כל מי שצפה בחדשות בטלוויזיה נוכח לראות שהכיסוי של המחאות נגד הכינוס נשלט ע"י דיווחים על ההתנגשויות האלימות בין המשטרה ומספר מפגינים. זו לא הפתעה שהמדיה בוחרת לדווח על דברים אלו ולא על המספרים העצומים של המפגינים שומרי הסדר הרוצים בכאל זאת לראות סוף למלחמות והעוני.
חלק הארי של האלימות בעולם היום נעשית ע"י אותם מנהיגי ה-G8. יותר מ-655,000 אזרחים מתו בעירק, 70 מלחמות בשני העשורים האחרונים ויותר מ-1000 מיליון דולר בוזבזו על חימוש רק ב-2005 ע"י ממשלות בכל העולם, בעיקר הממשלות שב-G8.
במהלך התנגשויות ה-G8 ב-2 ביוני, יותר מ-500 מפגינים נפצעו, 165 נעצרו ו-400 שוטרים נפצעו. אולם, מארגני ההפגנות העריכו כי היו יותר מ-80,000 מפגינים סה"כ ושההתנגשויות עם המשטרה כללו מיעוט של מפגינים.
ההחמרה בתגובת המשטרה נגד המפגינים בשבועות האחרונים, טורים של שוטרים צועדים בצידי ההפגנה וההליקופטרים המשטרתיים שחגים בשמיים לא היו בלתי צפויים. אולם, המידה של האגרסיביות המשטרתית היתה גדולה בהרבה מהצפוי. עשרות זרנוקי מים וטנדרים משטרתיים שעטו ברחובות ורעש הסירנות היה קבוע. בהפגנה בהמבורג בשבוע שעבר המשטרה השתמשה בתרסיס פלפל על אלו שהפגינו מחוץ לפגישת שרי האוצר העולמית. בשבועות שלפני הפגנת ה-2 ביוני היו פשיטות על משרדים ובתים של פעילי שמאל בכל גרמניה בניסיון להגביל את ביטויי הכעס נגד מנהיגי ה-G8 ולהציג את המפגינים נגד ה-G8 כ'קיצונים'.
היה לזה קצת אפקט בומרנג כשבעקבות ההתקפות האלו הייתה עלייה חדה בכרטיסים שנמכרו לתחבורה לרוסטוק. תוצאה אחרת, אולם, היתה שנוצר רושם מוטעה שעיקר המפגינים היו מקרב האנרכיסטים. כמה ממארגני ההפגנה הרשמיים אמרו כי לא ניתן להאשים את המשטרה באלימות. היו דיווחים של קבוצות שזורקים אבנים על בנקים ועל השוטרים. זה נעשה ע"י קומץ מפגינים. בפועל זה משמש את המשטרה והמדינה כתירוץ להגביר את הדיכוי ולמנוע מהעברת המסר שצריך אלטרנטיבה לקפיטליזם.
13,000 שוטרים נוידו לאתר הכינוס מכל גרמניה. חומה ענקית שעלתה 12.5 מיליון אירו נבנתה בכדי 'להגן' על הכינוס.
הפגנות המוניות אחרונות נגד ועידות ה-G8 ונגד המלחמות בעירק ואפגניסטן היו כמעט לחלוטין שקטות. בכל רחבי העולם ישנו כעס אדיר נגד ה-G8 וכל מה שהם מייצגים. ביולי 2005 נערך מצעד 'תעשו מהעוני היסטוריה' שהוציא רבע מיליון אנשים לרחובות אדינבורו נגד ועידת ה-G8, בתקווה שמשהו ייעשה בנוגע למצוקה של עניי העולם וכדור הארץ עצמו.
המסר שהועבר במצעד היה שבלתי אפשרי לטפל באמת בבעיית העוני ובעיות כדה"א בעוד אנו חיים לפי שיטה ששמה רווחים של עסקים גדולים לפני צרכי רוב בני האדם. ולכן לקבוצת שמונה המנהיגים הללו אין כוונה באמת או היכולת להקל על הבעיות. למען האמת, הבעיות מחמירות ככל שהעושר הולך ומצטבר בקצה הפירמידה, אצל מעטים. בהודו, שם נאמר לנו יש צמיחה כלכלית אדירה, אוכלוסיית שכונות העוני והקרטונים (slums) הוכפלה ב-20 השנים האחרונות ל-60 מיליון איש והמדינה הזו רחוקה מהעברת העוני מהעולם. בכל העולם 3 מיליארד בני אדם נאבקים כדי לשרוד בפחות מ-2 דולר ליום.
לא רק במדינות העניות של אפריקה ואסיה המחסור קיים. במדינה העשירה ביותר בכדור הארץ, ארה"ב, 60 מיליון בני אדם חיים על פחות מ-7 דולר ליום. בגרמניה עובדים וצעירים רואים כיצד תנאי חייהם מדרדרים כשנעשות התקפות אדירות על השכר ותנאי העבודה. קיצוצים מאסיביים בשירותים הציבוריים והביטוח הלאומי.
אנו חיים במערכת קפיטליסטית שהיא לא מתוכננת, כאוטית, אנרכית ובאופן הבסיסי ביותר אינה מסוגלת לספק את צרכי בני האדם והסביבה. אולם, מארגני ההפגנות נגד ה-G8 טוענים כי יש להתחנן בפני מנהיגי העולם לפתור את בעיות העוני והמלחמות בעוד מנהיגים אלו, בוש, בלייר, מרקל, סרקוזי וכו' פועלים בשם האינטרסים של החברות הגדולות. התחנונים שלא נשמעים יוצרים אצל הנוער המפגין תחושות תסכול אדירות. גם הכישלון של האיגודים המקצועיים לקחת פיקוד על ההפגנות יוצר תסכול. העדר עובדים מאורגנים בהפגנות מחלישות אותם.