פרידמן ומזוז תעו בדרך

העם צריך לבחור לעצמו פרקליט מדינה, שיהיה עזר נגדו של היועץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים העובדים בבית המשפט העליון כשופטים, באמצעות מוסדות שהם "עממיים" בהגדרתם ואינם מצויים בניגוד אינטרסים בשל חיבור או מחוייבות לנאמנות לממשלה או לבית המשפט העליון, אלא לעם. בדמוקרטיה, כידוע, מנצח מי שיש לו יותר כסף לתעמולה ולא מי שיותר ישר. לכן לעם אין, כמובן, כלים לבחור לעצמו פרקליט ישר ומוכשר בבחירות. אם יהיו בחירות לא הישר ינצח וממילא לעם אין כלים להחליט מי הוא עורך דין טוב יותר מבחינה מקצועית, שהרי יושר לבדו אינו מספיק, צריך גם שכל וביצים (ונשים כבר הוכיחו שיש להן יותר ביצים מלהרבה גברים אז נא לא להבין זאת שגוי). 1. זו טעות ומתכון לשחיתות להפקיר את הכוח האבסולוטי הזה "לאתר" מועמד לתפקיד הזה בידי ועדה. המועמדות חייבת להיות פתוחה לכל עורך דין שיעמוד בתנאי סף אלמנטריים. 2. מתוך המועמדים העצמאיים הללו חייבת "ועדה עממית" לנמק מדוע היא דוחה מועמדותו של פלוני על פני כל היתר, הנמקה אישית לידיעת המועמד שיחליט אם הוא מערער עליה או לא. 3. מוסדות עממיים לדוגמא: ועדה שתהיה מורכבת מנציג האקדמיה (או נציג מכל אקדמיה), נציג ההסתדרות, נציג הסניגוריה הציבורית, נציג לשכת עורכי הדין, נציג האופוזיציה של לשכת עורכי הדין, נציג האופוזיציה בכנסת, היועץ המשפטי של המשטרה, נציג אגודת העיתונאים, ונציג משרד מבקר המדינה. זה איננו ההרכב היחידי האפשרי, אך הרכב זה ממחיש את החיוניות לבחור לתפקיד אדם שייבחר על-ידי גופים לעומתיים לפוליטיקאים השולטים בממשלה ובבית המשפט העליון, כדי להבטיח שהעם יזכה להגנה המשפטית המגיעה גם לו בין שלל בעלי הכוח והשררה המשפטים בסמכויות המשפטיות העומדות לרשותם כדי לכרסם בזכויותיו של העם וביכולת שלו לבקר ולפקח באופן יעיל ופעיל על השחיתות השולטת הן בממשלה והן בבית המשפט העליון. מי שרוצה בסך-הכל שחיתות מטעמו, שימשיך להילחם על הזכות שלו לקבוע את זהותו של התובע הכללי. לא צדק מחפשים אלה שנלחמים אלא כוח משחית ומושחת. מי שמתנגד לשחיתות יתרחק מהשאיפה לשלוט על זהות המועמד וירחיק ממנה את כל בעלי האינטרסים המנוגדים לאינטרסים של העם, ובראשם הממשלה ובית המשפט העליון, שאינם מייצגים את העם נגד העם, אלא את עצמם.

הבעיה האמיתית היא שגם לעם מגיע ייעוץ משפטי ועורך דין צמוד שיגן עליו מפני הכשלים המובנים וניגודי האינטרסים של כל ממשלה והיועץ המשפטי, שהוא שלה ולא של העם. את התפקיד הזה לא יכול למלא עורך הדין של הצד שכנגד. אותו אדם לא יכול להגן על העם מפני הממשלה בעודו מגן על הממשלה מפני העם. בכל מקרה של ניגודי אינטרסים הוא יהיה חייב להכריע על מי הוא מגן יותר, על מסעודה שהוא לעולם לא יפגוש או על הממשלה שממנה הם יונק ועוד עתיד לינוק בעתיד. בתפקיד והיפוכו הזה של היועץ המשפטי לממשלה מובנה ניגוד אינטרסים פסול ומשחית. כמעט בכל החלטה הוא חייב למכור את נאמנותו ולמעול באמון של צד אחד מהשניים שהוא מייצג באותה העת, לטובת הלקוח הראשי שלו (הממשלה) ולרעת הלקוח שמנגד (העם). הממשלה איננה העם. גם בית המשפט העליון איננו העם. מדובר בשלושה גופים בעלי אינטרסים מנוגדים וניסיונות טבעיים להתקדם בשיטת רכיבה על אופניים: מתקדמים קדימה תוך כדי שדורכים על הדוושות כלפי מטה. כל אחד רוצה לתת פחות ולקבל יותר ולעטוף את האינטרס האנוכי הזה במילים נכלוליות של "האדם הסביר" או "הציבור הנאור". העם צריך לבחור לעצמו פרקליט מדינה מטעמו שייצג אותו נגד היועץ המשפטי לממשלה, שאסור לו להיות אחראי על פרקליט המדינה אלא מקביל לו. לא מעליו ולא מתחתיו.