שמעתי וקראתי דבריו האיומים של
אברהם בורג, ואיני מופתעת. בספרי "חוצה שומרון" צפיתי שזה יקרה . השמאל נמצא בתנועת מלקחיים לביטול קיומה של ישראל כמדינה יהודית.
לצורך נסיגות חד-צדדיות מנחלת אבות- רוממות הדאגה הדמוגראפית בגרונו, למען שמור על צביונה היהודי של המדינה, כביכול, "וחרב" עתיד ילדנו מבחינה קיומית-ביטחונית, בידו. לכן הם כבר חותרים לויתורים על רמת-הגולן, ששם אין בעיה דמוגראפית, תמורת שלום מפוקפק, שסופו להוביל ליאוש נוסח בורג.
התקשורת, יד "ימינם" של בעלי ההון והשמאל, מציגה חכ"ים עם כיפה כדי לענות על דברי אברהם בורג, כאילו שזהו שיח רלוונטי עדיין רק לחובשי הכיפות, ורק ענין פוליטי ולא בעיה רוחנית-קארדינאלית. אני מזהה כאן תהליך מכוון של הכשרת הלבבות להגשמת "חזונו" של בלעם בורג. ולמה החתרנות הבלתי-נילאת הזו? האם באמת כדי לזכות בלגיטימציה להיות כאן קהילה יהודית בחסות אירופה?
כן. אירופה כבר עושה את ההבחנה בין מדינת ישראל ליהדות. הם מציינים כל שנה את השואה היהודית, ומקדישים שבוע לדת ולתרבות ולהיסטוריה היהודית בתקשורת. ביקורים בבתי-כנסת, הרצאות, וכו'.
מדוע ולמה? נראה לי, שבעלי ההון הצבור במרכז הארץ, רוצים לממש את "חזונו" של פרס להיות הונג-קונג של המזרח התיכון. וזה אפשרי רק אם נבקש את המינימום של הקיום הפיזי-כלכלי ללא שום ספיחים מיותרים של כבוד לאומי', שמחירו יקר מדי כלכלית, ומאיים נפשית, דורש מאמץ רוחני להצדקתו, ונעשה קשה מיום ליום, ככל שאנו מתרחקים בזמן מאושוויץ, והאיום של אירן על קיומה של ישראל משמיט כביכול את הטיעון הביטחוני-קיומי כבסיס להצדקת קיומה של מדינה יהודית, וככול שאנו מתקרבים לקהילות היהודיות המשגשגות בארה"ב ובאירופה.
ישראל "הגדולה", הבעייתית, המורכבת מניגודים ועוולות בלתי-פתורות, כבר לא נתפסת כאופציה ראויה אולטימטיבית לקיומו של העם היהודי אלא כמעי עיוור מציק שהגיע הזמן להיפטר ממנו, למען שלום הגוף היהודיהאוניברסלי (היהודים בעולם מסרבים להיות בני ערובה לסכסוך המתמשך בין מדינת ישראל לשכנותיה).
לכך נוסיף את הדיסוננס הקוגנטיבי של העליתא הישראלית, שנבנתה מקיומה של מדינת ישראל אך מסרבת לשלם את המחיר בשירות בניה בצבא והמשך מגוריהם כאן בארץ, אז אין פלא שהם פותרים צרימה מצפונית זו בכך שהם מפתחים תורה שלמה המצדיקה את ביטול קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. וגם הצורך הבלתי-פוסק להסביר ולהתנצל בפני גויים והיהודים נאורים על מעשינו "הפאשיסטיים" בפלשתינים - שוחק עד דק.
אברהם בורג הזכיר בראיון עם
ארי שביט את אנשי הרוח היהודים גורג' שטיינר ובובר לא במקרה. שניהם לא היו ציונים. בובר היה שייך לאנשי ברית שלום בירושלים, שהתנגדו לרעיון עצמאות מדינית יהודית. בורג הוא ממשיכם מטעמים שהם הציגו ומטעמים אחרים, שמניתי כאן. וג"ורג' שטיינר מאמין בתרומתם של היהודים לעולם, דווקא בהיותם מפוזרים בגלות, כשאור המתסיס את העיסה.
אברהם בורג ירה את אבן הפינה למציאות נשאפת שרוב האינטלגנציה הישראלית החילונית ידברו בה נכבדות בקרוב, כשם שיוסי שריד ירה את אבן הפינה לרעיון המדינה הפלשתינית, שנחשב לפני שלושים שנה רעיון נתעב ובוגדני, והיום הוא רעיון מקובל על רוב העם. הכשרת הלבבות לביטול קיומה של ישראל כמדינה יהודית החל.
ואולם, טוב שבורג הציף על פני נשטח מחשבות ותחושות שתוססות כבר זמן רב בקרב האליטות השמאלניות-כלכליות בישראל. כך תינתן הזדמנות פז לאנשי-רוח ואנשי מעשה המסורים בנפשם ובגופם למדינה היהודית ככזו, להגיב, לחנך, להוכיח, ואולי אף לעשות מעשים שיאירו את חשכת הגלות במדינת ישראל.
