א. עבור קובעי המדיניות הכלכלית: הגלובליזציה מציבה משמעת של השווקים על המדיניות המקרו-כלכלית. זו משמעת שמחייבת אבל פותחת הזדמנויות חדשות. היא מחייבת (1) מסגרת תקציבית אחראית – וכידוע, השווקים מגיבים, לפעמים מהר ולפעמים בפיגור מסוים, כשממשלות לא שומרות על משמעת תקציבית. למשמעת הזו חשוב להיצמד גם בגיבוש תקציב 2008 ובתקציבים של השנים הבאות; (2) שמירה על יציבות המחירים ותמיכה ביציבות הפיננסית – ובהקשר הזה האחריות היא של בנק ישראל; (3) לתת לשווקים לתפקד ולהתערב רק במקרים קיצוניים של משבר או כשל שוק – ואנחנו בישראל רחוקים מכך. שוק המט"ח, למשל, הפגין בתקופה האחרונה תנודתיות רבה – אבל במשך כל התקופה הזו הוא תיפקד היטב. כך, היו מחזורי המסחר גבוהים, והמרווחים נשמרו ברמתם הנמוכה. בכל מקרה, בנק ישראל עוקב מקרוב אחר ההתפתחויות בשווקים, בין היתר כדי לוודא שהם פועלים באופן תקין ויעיל ולגלות, מוקדם ככל האפשר, סימנים אחרים – אם וכאשר יהיו כאלה; (4) ביצוע רפורמות מבניות שיובילו להמשך עליית הפריון במשק וירידת הסיכון בו. בשנים האחרונות בוצעו רפורמות רבות, גם ריאליות וגם פיננסיות, ויש צורך להמשיך בכך.
ב. הפיקוח על המערכת הפיננסית: המציאות החדשה שנוצרה בשוק ההון מציבה אתגרים חדשים למפקחים. בשלב הראשון חשוב ליצור תיאום טוב ככל האפשר בין רשויות הפיקוח – במיוחד בתחומי הבנקאות והביטוח, לאור ההתפתחויות בענפים אלה. כיום מתקיימת רמה טובה של תאום בין הפיקוח על הבנקים, לפיקוח על הביטוח ושוק ההון לבין הרשות לניירות ערך – ואף הולך ונשלם מסמך הבנות בין שלוש הרשויות האלה.
כדאי גם ליצור קשר של שיתוף פעולה עם רשויות הפיקוח בחו"ל. כך, הפיקוח על הבנקים נוקט במהלך של שיתופי הפעולה עם הרשויות המקבילות בחו"ל – כולל ארצות הברית, אנגליה, ושוייץ; ולא רק זה – בכוונתנו לנסח מסמכי הבנות איתן. כמו כן, חשוב שהרשויות יאמצו סטנדרטים מתקדמים של פיקוח המתאימים למציאות החדשה. המשימה העיקרית של הפיקוח על הבנקים כיום היא אימוץ כללי "באזל II".
עולה השאלה בנושא המבנה העתידי של רשויות הפיקוח בישראל. מבחינתנו המשימה העיקרית של הפיקוח על הבנקים לשנים הבאות היא להביא לאימוץ כללי "באזל II". לאחר שנתקדם באופן משמעותי בתחום זה, יגיע הזמן לחזור לשאלה של מבנה רשויות הפיקוח.
ג. הסקטור הפיננסי: השינויים בשוק ההון מטילים על המשקיעים והחוסכים אחריות הולכת וגדלה לגבי ההחלטות הפיננסיות שלהם. כך, כל מי שמשקיע בנכסים פיננסיים – ובמיוחד במניות, באג"ח קונצרניות או במטבע חוץ - בוודאי יודע שעליו להכיר היטב את הסיכונים השונים. ובמילים פשוטות: המחירים לעיתים יורדים ולא כל הזמן עולים. בהקשר לשוק מט"ח, למשל, מאוד קשה לנבא את התפתחותו העתידית של שער החליפין וכמו כל שוק פיננסי אחר, גם הוא לעיתים עולה ולעיתים יורד.
רוב הציבור מבין זאת, והדבר מקבל ביטוי בפיזור של תיקי ההשקעות ובשימוש גובר בהגנות נגד חשיפות שונות. ניכרת גם מגמה של הִתְמַחוּת ואם בעבר הציבור נהג להשקיע באמצעות קרנות וקופות, כבר התפתחו תעודות סל, קרנות נדל"ן וכדומה. המגמות הללו יתרחבו. והסקטור הפיננסי ממשיך להִתְמַקְצֵעַ, ולהחליף דעות וידע – למשל בוועידה הנוכחית.
לסיכום, שוק ההון הישראלי התפתח באופן מרשים ב-20 השנים האחרונות, ולדבר הזה תרומה מרכזית לאיתנות ולחוסן שהפגין המשק לנוכח הזעזועים הרבים של השנים האחרונות. שוק ההון הישראלי כחלק אינטגרלי משוק ההון העולמי הוא גם אחד המנועים להבאת המשק למסלול של צמיחה מתמשכת – שהיא היעד המרכזי של המדיניות המקרו-כלכלית. השגתו של יעד זה יעמיד בפני המשק את המקורות הדרושים לטיפול בכלכלה ובחברה בישראל.