מי יהיה ראש הממשלה הבא?

הסיבה פשוטה עד כאב. הישראלים מחפשים מישהו שיראה כמותם. או ליתר דיוק שיראה כמו שהיו רוצים להיות. טיפוס ממולח עם ים כסף, שמבין בקומבינות נדל"ניות, שמכיר ומקושר לכל העולם ונשותיו, אחד שסידר לילדים שלו ג'וב טוב בצבא (אם בכלל), מנהיג שמדבר בשפה נמוכה ורדודה אך קצבית וקצרה. לא מישהו שיכביד עלינו במילים כבדות כמו חזון, חלוציות, הקרבה, ערכים, צדק חברתי, ציונות, זה מעייף. עייפות זו של הישראלים לא באה מתוך עודף עבודה ואפילו לא בגלל הצרות אלא בשל הגדרה פגומה של הרעיון הציוני. כבר משחר הציונות התעוררה מחלוקת ביחס למטרותיה. האם על המדינה לשאוף להיות מקלט בטוח ליהודים, או מצע לפריחת התרבות היהודית (לאו דווקא בהקשר הדתי). מחלוקת זו שררה בין הרצל ואחד-העם ובין ז'בוטינסקי לויצמן. והיא קיימת גם כיום, בבבואה הקלושה של יורשיהם הרעיוניים. אז באה השואה וטרפה את הקלפים. התברר כי שתי השאיפות שזורות זו בזו. ששים שנה חלפו והנה בא אברהם בורג והציף את הדיון מחדש. האם ישראל אמורה להיות מקלט ליהודים או מצע ליהדות? טוב שהעלה את הסוגיה בשעה זו כיון שבה מקופלות כל המחלוקות של חיינו, הדתיות, המדיניות, החברתיות והכלכליות. בורג צודק לשיטתו. המציאות מוכיחה כי מי שמבקש למצוא במדינת היהודים רק מקלט וביטחון קיומי, מוטב לו לחפש מקום אחר, רגוע יותר. המקום הזה מסוכן ולא נראה כי המצב הולך להשתפר במאה השנים הבאות. לעומת זאת, כל מי שרוצה לראות במדינה ביטוי לזהותו היהודית, הישראלית, העברית, הציונית, חייב להתעורר מן האשליות המתקתקות ולדבוק בערכי היסוד – ארץ, שפה, תרבות. ביטוי לתפיסה שהציג בורג היא המוטציה הפוליטית הנתעבת הנקראת מפלגת קדימה. כמו מדמנת שופכין מעופשת ניקז אליו ביב זה מימין ומשמאל את כל הבזויים והשפלים, הזבים והמצורעים של הפוליטיקה הישראלית ויצר את המועדון של החבר'ה הכי קולים בשכונה. הכל מאוד פשוט אצל קדימה. יש קאסמים? נבצע עקירה! יש עוני? נתרים נדבנים! יש קטיושות? נשלח בנים של אנשים אחרים להלחם ולמות! (בין כך אלו שיש להם בן בצבא, לא מצביעים קדימה). בקרוב יהיו בחירות. יש לדרוש מן המפלגות להעמיד לפנינו מנהיג שיעניק לעם חזון ציוני, ערכי, רעיוני ואחת היא אם יקום מימינה או משמאלה של המפה הפוליטית. איש של הגות והשקפת עולם ולא הד עמום לפמפלט שנכתב על-ידי הקופירייטר במשרד הפרסום, לא טקטיקן אלא אסטרטג, לא קומבינה אלא השקפת עולם, לא קדימה אלא אחרי!